בשבוע שעבר הפכנו על כורחנו לצופים בתחרות קשה. שני המחנות המתמודדים התחרו בדרדור השיח הציבורי לשפל, וכמובן, כל צד טען שהתבטאויותיו של הצד השני חמורות ודוחות יותר.

נוותר על תפקיד השיפוט בתחרות האשפתות הזאת, אבל הבה נראה מה היה לנו כאן. משני עברי המתרס נשמעים ביטויים נלוזים, משולחי רסן, גסים ובוטים. פחות חשוב מי התחיל ומי הידרדר לתהום עמוקה יותר. מטריד ששפה זו משתלטת על השיח הציבורי ומאלצת אותנו לחיות באקלים מזוהם כל-כך.

אסכולה וכישלונה

ארגונים רבים, ואפילו משרד ממשלתי, דואגים לאיכות הסביבה. מנטרים את רמת זיהום האוויר שאנו נושמים. בודקים את רמת החיידקים במזון שאנו אוכלים. אין ספק שהדבר חשוב מאוד לבריאותנו. אבל מה באשר לזיהום האוויר הרוחני והערכי? האם שיח אלים וגס-רוח, השוואת יריבים פוליטיים לצוררי ישראל המתועבים ביותר, קללות מכוערות, ניבול פה – כל זה איננו גורם נזק עצום לנפשנו ולנפש ילדינו?

בעבר ביטויים כאלה לא היו עוברים את סף העורכים בתקשורת הכתובה והמשודרת. הללו הבינו את האחריות החינוכית המוטלת עליהם, ואת הצורך החשוב להימנע ממתן לגיטימציה לשפה שפלה כזאת. אחר-כך גברה ידה של אסכולה הטוענת שהתקשורת אינה צריכה לחנך אלא תפקידה לשקף את המציאות. ואם המציאות היא שאנשים מתבטאים בגסות ובהתבהמות – אסור לחסום את השור בדישו.

כאן מתחיל להתגלגל כדור שלג המזין את עצמו. מי שרוצה להתפרסם ולהגיע לתקשורת יודע שעליו להקצין את התבטאויותיו, לרדת למקומות נמוכים יותר, להיות בוטה וגס-רוח יותר. אבל במהרה מתרגלים גם לזה, ואז חוצים עוד קו אדום ועוד מחסום תרבותי נפרץ.

אם נבדוק את מאזן הרווח וההפסד של הסרת המחסומים, לא יהיה ספק שהפסדנו. נהפכנו לחברה שהשיח הציבורי שלה לא מנומס ולא מכובד, וממילא גם לא אינטליגנטי. קיבלנו שיח אלים של קללות ונאצות, עלבונות ושפת פרחחים.

כששלחו לשטוף פה

ראו איזה דגש שמה המסורת היהודית על שפה נקייה, על הימנעות מניבול פה ומהלבנת פנים. חכמינו אומרים: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש, ואל ילבין פני חברו ברבים". התורה, שכל אות בה מדודה ומדויקת, עושה מאמץ מיוחד להימנע משימוש במילים מגונות, גם אם הדבר מחייב תוספת מילים.

רבים מאיתנו עדיין זוכרים את החינוך של פעם, כשההורים היו שולחים ילד שפלט מילה לא-מעודנת לשטוף את הפה. החינוך הזה הפך את ניבול הפה לדבר מגונה ומאוס, והטמיע בתודעה את הצורך לשמור על שפה נקייה. לא חייבים להתגעגע לחינוך הזה; אפשר לאמץ אותו גם בימינו.

הרבי מליובאוויטש לימד לא רק להימנע ממילות גנאי, אלא אפילו להתרחק מביטויים בעלי משמעות שלילית. הוא נמנע ממילים כמו קללה, רע, מוות, ונהג לומר 'הפך הברכה', 'הפך הטוב', 'הפך החיים'; כדי שלא לתת למילים שליליות שום מציאות, אפילו בדיבור. הבה נשנה את השיח ונתחיל לנשום אוויר נקי.

דיי לשיח האלים. מוצג בפתח־תקווה (צילום: הד"ר אבישי טייכר)