לפני שנה, כשעמדנו בראש השנה והתפללנו לפני בורא העולם, לא תיארנו גם בדמיון הפרוע ביותר את השנה שהייתה לנו. כשאמרנו את המילים 'מִי בַמַּגֵּפָה', המושג הזה נראה לנו רחוק, שייך לתקופות קדומות. והנה באה המגיפה העולמית וטלטלה את כדור הארץ כולו.

הימים הנוראים מציבים לנגד עינינו את שבריריות החיים. בימי שגרה אנו מתפתים לחשוב שהכול בידינו. אנחנו מתכננים תכניות ובטוחים שדבר לא ימנע אותנו מלהגשימן. אנחנו בוטחים ברכוש שצברנו, במעמד שהשגנו, במשרה שקיבלנו, בעסק שבנינו, בבריאות הטובה שאנו נהנים ממנה. הקרקע נראית לנו יציבה ואיתנה.

אבל בימים הנוראים אנחנו חוזרים אל האמת, שהכול שברירי כל-כך. ברגע אחד הכול יכול להשתנות, לכל כיוון. מי שנמצא בפסגה עלול להתרסק אל הקרקע, ומי שנמצא בשפל המדריגה יכול בבת אחת לעלות למעלה – "מִי יִשָּׁפֵל וּמִי יָרוּם".

המילים המצמררות החותמות את הפיוט 'וּנְתַנֶּה תֹּקֶף' ממחישות בעוצמה רבה את אפסותו של האדם: "מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר / כֶּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל / כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה / וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ / וְכַחֲלום יָעוּף".

יש לנו מלך

בראש השנה אנחנו משילים מעלינו את שריון היהירות ומפקידים את עצמנו בידי בורא העולם. הכול בידיו. ברצותו – נצליח, נשגשג, נגשים חלומות, נזכה לשפע ולכל הדברים הטובים. הוא מקור כוחנו ועוצמתנו, ואנחנו בסך הכול מנסים להיות כלים ראויים לברכה שבאה מלמעלה.

בימים האלה אנו עומדים לפני הבורא בהכנעה ומקבלים עלינו את מלכותו, מתוך הכרה שהוא "מלך על כל הארץ". הכרה זו היא היסוד להתנהלותנו בכל ימות השנה. העולם איננו ג'ונגל, שבו כל אחד עושה ככל העולה על רוחו. יש מלך, יש בעל-בית, ואנחנו מכפיפים את עצמנו אליו.

אדם שתודעה זו מלווה את חייו זוכר את מחויבותו לבורא העולם גם בסתם יום של חול. ברגעי התלבטות הוא שואל את עצמו: האם המעשה הזה הוא לרצונו של הבורא? האם בכך אני ממלא את תכלית חיי עלי אדמות? זו בעצם משמעות הפסוק "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" – אני חי תמיד בתחושת נוכחותו של הבורא מולי.

זמן לבקש

ראש השנה הוא הזמן לבקש את כל משאלות ליבנו. בריאות, אריכות ימים, פרנסה בכבוד, שלום בית, נחת מהילדים. זה הזמן לבקש גם את המשאלות הציבוריות, על עמנו ועל ארצנו. הבקשות האלה כתובות במחזורי התפילות. אנחנו מבקשים "תן כבוד ה' לעמך, תהילה ליראיך ותקווה טובה לדורשיך". אנחנו מתפללים לשלומו של עם ישראל, להפרת מזימות האויב, לבניינה של ירושלים, לשיבת השכינה לציון ולאחדות כלל-עולמית סביב מלכות הבורא.

ובעצם, אם נתבונן בתפילות הימים הנוראים – אנו מתפללים בעיקר לבוא הגאולה האמיתית והשלמה: "וצמיחת קרן לדוד עבדך, ועריכת נר לבן-ישי משיחך – במהרה בימינו". נבקש מאבינו שבשמיים כי ייתן לנו שנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה.

לבקש ולקבל שנה טובה ומתוקה (צילום: מנדי הכטמן)