השמחה בישראל על כניסתו של נשיא ידידותי לתפקידו כמנהיג המעצמה העולמית החזקה ביותר – היא טבעית, ויש בה בהחלט בסיס לאופטימיות. ועם זה, אל לנו להשלות את עצמנו כי מכאן והלאה לא נצטרך לעמוד על שלנו מול הממשל האמריקני.

ידידות אישית היא דבר נחמד, אבל מדינה בכלל ומעצמה עולמית בפרט, אינן מתנהלות על-פי 'עיניים יפות'. מדינה מתנהלת בתוך מערך של אינטרסים. זה שיעור קטן שלימד שארל דה-גול, נשיא צרפת, את דוד בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל, באחת מפגישותיהם. בן-גוריון דיבר על "צרפת ידידתנו ובעלת בריתנו", ודה-גול ענה לו: "לצרפת אין ידידים ואין אויבים. לצרפת יש אינטרסים".

נחישות יהודית

לארצות-הברית אינטרסים משלה במזרח התיכון, ואלה אינם זהים לאינטרסים של ישראל. לכן גם הממשל הידידותי ביותר עלול לנקוט עמדות שאינן לטובתנו, ולא מפני עוינות לישראל, אלא מתוך דאגה לאינטרסים של אמריקה. אלא שממשל ידידותי יביע יותר הבנה לנחישות ישראלית ולא יתעמת איתה.

מילת המפתח היא אפוא נחישות יהודית. אפשר לתאם עמדות, רצוי מאוד שלא להביך ממשל ידידותי, אבל עדיין ישראל נדרשת לעמוד על שלה ולקבוע את מדיניותה על-פי צרכיה והאינטרסים שלה. אם אנחנו לא נעשה את זה, איש לא יעשה זאת בעבורנו.

בעבר שילמנו מחיר יקר מנשוא למען השאיפה לשאת חן בעיני האמריקנים. לכן נמנענו ממתקפת מנע ומגיוס מילואים בבוקר יום הכיפורים תשל"ד, 1973, כשהיה ברור שמצרים וסוריה מתכוננות לתקוף אותנו ביום הקדוש. כמה קרבנות היו נחסכים אילו היינו עושים את מה שדרש הרמטכ"ל, מתוך שיקולי הביטחון, ודוחים את השיקולים האחרים!

לפעמים, מרוב להיטות לרַצות את האמריקנים, אנחנו מפתיעים אותם בהצעות שאפילו הם לא חלמו עליהן. כך היה לפני חמישים שנה, אחרי הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים. ממשלת ישראל קיבלה החלטה (שהייתה אז סודית והועלמה מהציבור) לסגת מרוב השטחים ששוחררו תמורת שלום.

שר החוץ אבא אבן נתבקש לעדכן את הממשל האמריקני. הוא נפגש עם מזכיר המדינה דין ראסק והנציג האמריקני באו"ם ארתור גולדברג ומסר להם את החלטת ישראל. לימים גילה בספרו כי אנשי הממשל הופתעו: "ראיתי שראסק, גולדברג ועמיתיהם אינם מאמינים כמעט למשמע אוזניהם. הנה למחרת ניצחונה מביעה ישראל נכונות לוותר על רוב הישגיה".

לקבוע עובדות

גם אחרי ההחלטה הזאת של ממשלת ישראל עדיין היו גורמים בממסד הביטחוני האמריקני שסברו כי אסור לישראל לסגת מיהודה, שומרון, הגולן ומחלקים בחצי האי סיני, מפני שהשטחים האלה חיוניים לביטחונה. ואולם ככל שבישראל גברו הקולות התומכים בנסיגה, כך נאלצו אותם גורמים לסגת מעמדתם.

עכשיו אנחנו נדרשים לתהליך הפוך – לפעול לטובת האינטרסים שלנו ולהעמיד את העולם לפני עובדה מוגמרת. אם אנחנו נהסס בבנייה בירושלים, הממשל האמריקני יהסס גם הוא בעניין העברת השגרירות. אך אם אנחנו נהיה נחושים, מתוך אמונה איתנה שזו ארצנו, שנתן לנו בורא העולם ומנהיגו, ייאלץ העולם להכיר במציאות וידידינו יוכלו גם הם לפעול למעננו.

אם נהיה נחושים על ירושלים, יקבל זאת העולם (צילום אוויר: ישראל ברדוגו)