תניא¹: "כותבי ספרים תפילין ומזוזות לא התירו להן להפך יריעה על פניה, אלא פורס עליה את הבגד", דהיינו שעליהם לפרוס את היריעה לאחר כתיבתה כדי שתתייבש, באופן שתהיה מוגנת מפני אבק. ואם יהפכו אותה יש בזה ביזיון, ולכן מעדיפים להשאירה פרוסה ולפרוס עליה בגד להגנתה. והובא להלכה ברמב"ם² ובטושו"ע הלכות ספר-תורה³.

במסכת עירובין⁴ הקשו על זה מהמשנה⁵ "היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו... הופכו על הכתב"? והשיבו: "הכא לא אפשר⁶, ואי לא אפיך - איכא בזיון-כתבי-הקודש טפי". וכן אמרו בירושלמי⁷: "ספר שאין עליו מפה - הופכו על הכתב, כדי שלא יתבזה".

הב"ח שם3 הביא את הבבלי והירושלמי, וסיים: "ומכאן יש ללמוד, שלא ילך אדם לחוץ ויניח הספר פתוח אם אין עליו מפה, דלאו דווקא ספר-תורה, דהוא הדין לשאר ספרים". הובא בט"ז ובש"ך שם⁸. והש"ך הוסיף: "וידוע לחכמי האמת שיש מלאך אחד נקרא ש"ד, והוא שומר דפין, על מי שמניח ספר פתוח ויוצא - שמשכח תלמודו"⁹.

מאידך, בס' גדולי הקדש¹⁰  מביא פירש"י במשנה שם, שהספר שנתגלגל אין בזיונו מפני האבק, אלא "(הופכו על הכתב - האותיות כלפי הכותל), שלא יהא מוטל כל כך בבזיון" משמע שבזיונו הוא שפתוח לעיני רבים, וכך הבין בירושלמי דעירובין ודמגילה הנ"ל, אך מסיים: "והב"ח דאוסר לעזוב ספר פתוח ולצאת לחוץ, לא ידעתי לו מקום ללמוד מש"ס דילן כמ"ש הש"ך, דהא במניח ספר תורה בביתו ליכא לא בזיון דרשות-הרבים ולא חשש נפילת אבק. ואף שהב"ח למדו מהירושלמי - אינו מוכרח".

וראה בס' ראשית חכמה¹¹, שכתב: "ונראה לי, שטוב להיזהר שאם היה קורא והוצרך להפסיק מאיזו סיבה שיהיה, שיסתום הספר או יכסהו מפני כבוד התורה, שאם יהיה מגולה - שמא יפול עליו מים או איזה לכלוך, כמו שיקרה דבר זה פעמים הרבה". ועל-דרך-זה בס' קב הישר¹² "חיוב גדול לנהוג כבוד בספרים, וכשהספר פתוח ואירע דבר טינוף בחדרו - יסגר הספר, או יכסה במטפחת" - אך לא הזכירו שום חשש להעדר הכבוד בעצם היות הספר פתוח¹²*. וה' יאיר עינינו.

עכ"פ ברור, שאיסור זה נתקבל ונהוג בעם ישראל מדורי דורות, ונזהרין בו בבתי-כנסת ובתי-מדרש וישיבות, ואף בלימוד תשב"ר¹³.

בס' אמרי פנחס, מהרה"ק ר' פנחס מקאריץ נ"ע¹⁴, ניתן ביאור פנימי לעניין זה:

"ולכן אסור להניח ספר פתוח ולצאת, והוא חמור מאד, כי צריכים האותיות להיות גנוזין, כי הם מאור הגנוז. רק בשעה שלומדים מהם אז מאיר אור הגנוז ויוכל להיות פתוח, וספר-תורה שקדושתה גדולה צריך להיות בגניזה יותר" [ומפרט: האותיות - ביריעות, והיריעות - במפה, והספר כולו צנוע בארון-הקודש].

פרטים בדין זה

הפסקה קצרה: כתב על זה הגאון בעהמ"ח שו"ת שואל ומשיב¹⁵: "דווקא במניח ספר פתוח והולך לעסקיו ואין דעתו לחזור תיכף, אבל אם בעת לימודו צריך לילך לצרכיו לנקבים או לדבר עם אחד בחדר אחר - אין צריך לסגור הספרים, שלפעמים ג' או ד' ספרים נפתחים ויהיה לו ביטול רב אם יצטרך לסגור ולפתוח בכל פעם כו', וכן אני נוהג לפעמים [-היינו שלעת הצורך היה נוהג להקל כך], ומכל-מקום אשרי הנזהר בכבוד הספרים [=אם אפשר, עדיף לסגור גם אז]. ושמעתי שהגאון בעל 'אורים ותומים'¹⁶ היה מניח תמיד פתוח הספרים בבית ישיבתו, וכשהגיע עת האוכל והלך לו - היה פורס מפה עליהם [בס' משנת חכמים לשו"ע כאן, אחר העתקת דברי הראשית-חכמה, מביא זאת אודות הגאון בעל 'כנסת הגדולה'¹⁷: "כי היה לו וילון ממשי, וכשהיה פוסק מתלמוד-תורה היה פורס אותו וילון על הספרים,  כי היה קשה לו לפי מלאכתו [=כמלקט] לחזור לפתוח כל הספרים שהיו צריכים להיות נפתחין לפניו"], וכן נכון לעשות (ומציין לראשית-חכמה הנ"ל)".

ויש שאסרו "אפילו על-מנת לחזור תיכף"¹⁸. וכתבו "דפשוט שאין לחלק בין זמן ארוך לזמן קצר, דהרי לא התירו בלי מפה אפילו בכדי ייבוש שהוא זמן קצר. ומלבד זה, לפי מה שכתב הש"ך הנ"ל הרי פשוט, דהמלאך הממונה על השכחה משתדל למצוא הזדמנות למלאות את תפקידו, ותיכף שרואה שמי-שהוא השאיר ספר פתוח, אפילו לרגע, הרי מצא לו הזדמנות זו להשכיח תיכף את תלמודו"¹⁹.

מצא ספר פתוח: לאחרונה נתפרסם שהרבי ראה אדם שסוגר ספר שהושאר פתוח, ואמר לו בשם כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, שמי שהשאיר את הספר פתוח צריך לסוגרו בעצמו [מסתמא הכוונה כשאפשר]²⁰.

בין ה'יושבים' בחצר בעלזא בדורות קודמים היה מנהג, שאם אחד הלומדים השאיר ספר פתוח וחברו שם לב לזה, היה קורא כמה שורות מתוך הספר ורק אז היה סוגרו, כדי שלא לפגוע בכח הזיכרון של אותו אדם שהשאירו²¹.

כיסוי חלקי: בשו"ת שלמת חיים²² מלמד זכות על אלו שמכסים חלק מהספר עם איזה דבר, דכיוון שהוא לשעה קלה ויש היכר - שוב לא נקרא בזיון, ומסיק שבכל זאת יותר טוב לסגור את הספר.

כיסוי בספר אחר: בס' ישועות חכמה²³ מדייק לאסור כיסוי ספר בספר אחר, אבל בס' שמירת הגוף והנפש כתב שע"פ הנ"ל שיש בזה משום מניעת ביטול תורה, אם-כן אולי נתיר לו גם לכסות בספר²⁴.

דיפדוף למקום אחר: אחרים כתבו ש"העוזבים ספר פתוח ומדפדפים למקום אחר שאין לומדים בו - לא הועילו כלום בזה, דיש השערה גדולה לומר דהשכחה הוא בתור עונש על מה שעוזב הספר פתוח וגורם  בזיון לספר"²⁵.

כשנשארו שם לומדים: בשו"ת שלמת חיים²⁶ כתב דיש קפידא בזה אפילו כשהשאיר שם חבריו שלומדים.