מהתורה שבכתב ושבעל-פה ברור, שיש חשיבות רבה לשמו של האדם. התנא רבי מאיר היה מגלה את תכונות נפשו של האדם על-פי שמו.

על-פי כתבי האריז"ל, אותיות שמו של האדם הן "צינור החיים, המחבר את הנשמה עם הגוף". לכן, לפי מנהג ישראל והדרכת גדולי ישראל, אין לשנות או להוסיף שם ללא סיבה חשובה.

על-פי-רוב שוקלים שינוי שם כדי לבקש רחמים על חולה מסוכן, כמאמר חז"ל, ששינוי השם הוא מהדברים ש"מקרעים גזר דינו של אדם". משתדלים לעשות זאת בעצת גדולי תורה, ובפרט אדמו"רים ומקובלים מוסמכים.

עושים זאת בעלייה לתורה של האדם או של אחד מקרוביו, שלאחריה אומרים "מי שבירך...", ומברכים אותו בשמו החדש. כמו-כן יש האומרים תפילות מיוחדות לכך. במקרה זה השם החדש נקבע מיד. בשינוי שם מסיבות אחרות, נקבע השם לאחר קריאתו במשך שלושים יום. שם שאינו בשימוש כלל (אף אם ניתן בלידה) - אינו נחשב.

כדי שלא לעקור את צינור החיות לגמרי, נהוג בקהילות רבות מכל העדות רק להוסיף שם. על-פי-רוב מוסיפים שם בעל משמעות של רפואה וישועה, כמו רפאל, חיים וכדומה.

כאשר מיתוסף שם - השם החדש הוא העיקרי, והוא בא כשם ראשון, לפני השם הוותיק.

אדם בעל שם לועזי המבקש להחליף את שמו לשם יהודי, הרי אם השם הלועזי היה בשימוש בקהילות ישראל (כצורתו או בשינוי קל) - אין להחליפו. הדבר מצוי במיוחד אצל נשים, וניתן לבדוק זאת בספרים העוסקים ברשימות של 'שמות נשים' לענייני גיטין. הרבי מליובאוויטש מסביר, שהאדם הוא 'בעל-בית' על שמו (ועל שמות ילדיו) גם מהצד הרוחני של העניין, ואם שינה אותו - נעשה זה שמו לכל הפרטים.