עיקר תוכן ה'סליחות' הוא – שלוש-עשרה מידות הרחמים: "ה', ה', א-ל רחום וחנון...". וכלשון חז"ל: "מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח-ציבור והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפניי כסדר הזה, ואני מוחל להם".

הפסוקים שקודם הסליחות הם כנגד 'פסוקי דזמרה', ופיוטי הסליחות עם י"ג המידות שאומרים ביניהם – הם במקום תפילת העמידה (שמונה-עשרה). אחר-כך אומרים וידוי, 'ואנחנו לא נדע' וקדיש תתקבל – כבסיום התפילות בכל השנה.

מכיוון שעיקר אמירת י"ג מידות היא בציבור, הרי זה כדבר שבקדושה, ולכן אין אומרים אותן ביחיד "דרך תפילה ובקשת רחמים". עם זה, מותר לאדם לאומרן "דרך קריאה בעלמא", בטעמי המקרא, כקורא בתורה.

על-פי מנהג חב"ד אין אומרים י"ג מידות ביחיד אף לא בנגינת הטעמים. לכן כשאומרים סליחות ביחיד צריך לדלג בנוסח 'א-ל ארך אפיים' גם על המילים "ושם נאמר", כמובן.

האומר סליחות בציבור ואינו מצליח להתקדם באותו קצב של הציבור יש המתירים לו לומר את י"ג מידות הרחמים כל זמן שהציבור עדיין אומר את הסליחות, אף שהם עומדים במקום אחר.

מי שאינו חלק מהמניין ועוסק בעניין אחר אינו חייב לומר את י"ג מידות הרחמים בשעה שהציבור אומר אותן, אך מובן שזו זכות לומר זאת. עם זה, אין להפסיק לאמירה זו כשהאדם עומד בתפילתו במקום שאסור להפסיק.