לחובה להמתין שש שעות בין אכילת בשר לחלב יש שתי סיבות: אחת (של הרמב"ם) בגלל שאריות הבשר שנשארות בין השיניים; שניה (של רש"י) בגלל טעם הבשר שנותר בפה זמן ממושך לאחר סיום האכילה. לפי שתי הסיבות הללו ברור שיש למנות את שש השעות מסיום אכילת הבשר ממש, ולא משעת סיום הסעודה כולה.
עם זאת, אם נתארכה הסעודה לאחר אכילת הבשר ואפילו עברו שש שעות - ודאי שאסור לאכול באותה סעודה גם חלב. יש לסיים את הסעודה ואז אפשר לפתוח סעודה חדשה של מוצרי-חלב.
לאחר אכילת מוצרי-חלב, ואפילו גבינה, מותר מן הדין לאכול בשר מיד, ללא ברכת-המזון, אף באותה סעודה - בתנאי שידיחו ידיים היטב מפירורי הגבינה ויאכלו דבר שמקנח את הפה כגון לחם, ולאחר מכן ישטפו את הפה במים או במשקה כלשהו. אולם על-פי הזוהר יש לברך תחילה ולהמתין שעה אחת מאכילת מאכלי-חלב למאכלי בשר.
מקורות: שו"ע יורה דעה פט, א-ב; כף-החיים וערוך-השולחן שם.
(65)