על בצל מבושל מברכים 'שהכול', כיון שהוא איבד את טעמו החריף. גם במקרה שהבצל בושל עם בשר ותבלינים וטעמו משובח, מברכים 'שהכול'. 

מקורות: סדר ברכת הנהנין לאדמו"ר הזקן פרק ו סעיף יב.

השיעור המחייב ברכה זו הוא כשאדם אכל בתוך ארבע דקות 'כזית' ממיני מזונות, כגון עוגה, ביסקוויטים או אף אטריות. ה'כזית' נמדד בנפח, ולפי מנהג ארץ ישראל שיעורו 27 סמ"ק, קרוב לנפח החיצוני של קופסת גפרורים רגילה.

כשאוכלים למשל עוגת דבש או עוגת שוקולד, עולה השאלה אם שאר חומרי העוגה מצטרפים לשיעור.

על-פי ה'משנה ברורה' נהוג לברך 'על המחיה' אם אכלו 'כזית' מכל העוגה יחד , ובכלל זה השמן, הסוכר, התבלינים, הדבש והשוקולד המעורבים בה, ובתנאי שקמח הדגן יעמוד לפחות על תשיעית (1/9) משיעור העוגה כולה. על-פי ה'ילקוט יוסף' מברכים רק אם אכלו כמות כזאת שיש בתוכה 'כזית' שלם מתוך קמח הדגן בלבד .

אולם לשתי הדעות אין מצרפים לשיעור זה את הקרם או את המילוי שבעוגה, העומד בנפרד (כגון ריבה, אגוזים, תפוחים, או שכבת ג'לי, קרם, גבינה או גלידה). במקרה של ספק אין לברך ברכה אחרונה כלל.

נראה שדעת ה'ילקוט יוסף' מתאימה לפסיקת אדמו"ר הזקן במקרים דומים (ויש עוד אחרונים הפוסקים כך). במקרה של ספק הוא מציע לאכול 'כזית' מדבר שברכתו ודאי 'על המחיה' ועוד 'כזית' מדבר שברכתו ודאי 'בורא נפשות', כדי לברך את שתי הברכות ולצאת ידי כל הדעות.

שיבולת שועל היא אחת מחמשת מיני דגן. עיסה מחמשת מיני דגן שמעורבים בה מיני מתיקה (רוב העיסה), והיא מוסיפה טעם במאפה עם מיני המתיקה, וכן נאפתה יחד איתם, ברכתה מזונות. רק כאשר רדיד הבצק דק מאוד, כך שטעם העיסה אינו מורגש במילוי, ומטרתו רק לחבר את המילוי, מברכים את ברכת המילוי המתוק כשלעצמו.

מקורות: סדר ברכת הנהנין פרק ג סעיפים ב-ד, פסקי תשובות סימן ריב סעיף יד.    

ישנם מקרים בהם בעקבות ההנחה של הכמויות באותו ארון, יהיה צורך להפריש חלה, ורצוי להיוועץ ברב לגופו של מקרה.

פריכיות אורז אינן עוברות בישול, אלא רק חימום בלחץ עם אדים, לכן ברכתן – "אדמה" בלבד, כברכת הגרגרים. 

פצפוצי אורז עוברים בישול, וברכתם כברכת האורז עצמו – "שהכול" (וירא שמים אוכלם בתוך הסעודה).

ברכת האורז נידונה כאן.

מקורות: וזאת הברכה עמ' 108.

משקאות קלים נחשבים למי פירות, רק לפי אחוז החומרים המתוקים וטעמי-הפרי שבהם, בניכוי המים שבהם. גם תרכיז ממותק שהוסיפו לו מים נחשב למי פירות רק לפי כמות התרכיז עצמו, ללא המים שהוסיפו לו. עם זאת, משקאות קלים שטעמם ניכר במאפה כפי שניכר תבלין שטעמו מורגש בעיסה, עד כדי כך שהמאפה אינו נאכל למטרת שביעה כלחם (אלא כמאפה טעים) - נחשבים למי פירות ללא ניכוי המים שבהם.

בירה נחשבת למי פירות (ללא ניכוי המים שבה).

מקורות: משקאות קלים – שוע"ר קסח, יא. פסקי תשובות הערה 70 ואילך. סדר ברה"נ פ"ב ס"ז.  בירה – כדין 'תמד' שבהל' טומאת אוכלין פ"ב הכ"ד.  

כוסמין (spelt) הוא סוג של חיטה, וכשאופים ממנו לחם, הברכה היא המוציא.  

כוסמת של ימינו היא מין קטניות וברכתה האדמה.

יש מהפוסקים המחמירים וסוברים שאין לברך על עצי פרי שהם ערלה, ויש המקילים. כשאין אילנות אחרים, ניתן לסמוך על המקילים.

מקורות: השוללים: שו"ת: דברי מלכיאל ח"ג סי' ב. מנחת יצחק ח"ג סי' כה אות ג. יביע אומר ח"ה חאו"ח סי' כ. מפרשים: רעק"א בגיליון השו"ע סי' רכו (מסתפק בזה). כף החיים שם ס"ק יא, פסקי תשובות שם אות ו. המתירים: שו"ת: נטע שורק חאו"ח סי' ט. חלקת יעקב ח"א סי' נו. באר משה ח"ג סי' מג. משנת יוסף ח"א סי' ס. דובב מישרים ח"ג סי' ה. מלקטים: ילקוט יוסף ח"ה ע' שמו.

זו ברכה שמברכים רק בימי חודש ניסן, וכן רווח המנהג. לפי ה'יחווה דעת', אם לא נזדמן לברך בניסן, מברכים בחודש אייר.

מי שרואה בחודש זה אילנות מאכל – לפחות שני עצים כאלה – בפריחתם, צריך לברך: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם .

ברכה זו מברכים רק פעם אחת בשנה, בפעם הראשונה בחודש ניסן, כשרואים את האילנות פורחים. מי שכבר בירך את הברכה, אינו חוזר עליה באותה שנה, גם אם ראה אילן-מאכל ממין אחר פורח. בחצי הכדור הדרומי מברכים זאת בתקופת האביב שם, החלה בחודש תשרי.

אם נפלו הפרחים והחל גידול הפירות, אין לברך עוד. על-פי ה'משנה ברורה' מברכים כל עוד הפירות לא גדלו כל צורכם (למי שלא ראה קודם לכן פריחה ממש).

אפשר לברך גם בלילה אם יש תאורה המאפשרת לראות היטב את הלבלוב. יש הנמנעים מלברך בשבת (בעיקר על-פי הקבלה). גם נשים מברכות ברכה זו.

לפי דעת המקובלים זו ברכה מיוחדת לעילוי נשמות ישראל ולתיקון הנשמות המגולגלות בעצי ובעשבי השדה. לדעתם על האדם להשתדל לחזר אחריה, ולברכה מחוץ לעיר, במטע שיש בו הרבה אילנות מלבלבים, ולהדר לברך ברוב עם, ולפחות במניין אנשים, ואחר-כך יש לתת שלוש פרוטות לצדקה לתיקון הנשמות, ולומר בקשות ופרקי תהילים מסויימים.

המים שנטלו אותם כמים אחרונים הם סוג של השפעה לקליפות ונחשבים ל"חלק אדם רשע". מסיבה זו אין נוטלים מים אחרונים בכלי כסף, ומסירים אותם מהשולחן לפני ברכת המזון. אם מים אלו נשפכו על כלים או מאכלים אחרים, כדאי לשטפם. עם זאת, מים אלו אינם טמאים כמו מי הנטילה בקימה בבוקר.

מקורות: זוהר ח"ב קנד,ב. שו"ע אדה"ז סי' קפא ס"ב, ופסקי תשובות ס"ק ו,ז,יג וש"נ. ס' השיחות תש"ב ס"ע 92 [בתרגום ללה"ק עמ' פט]. קצות השלחן סי' מג בבדי השלחן ס"ק י. ספר המנהגים עמ' 22.

ברכת 'בורא נפשות' איננה פוטרת את ברכת 'מעין שלוש', ומי שבירך בטעות 'בורא נפשות' יחזור ויברך 'מעין שלוש'. 

מקורות: סדר ברכת הנהנין לאדמו"ר הזקן פרק א סעיף יח.

קוואקר הוא שיבולת שועל שהיא אחת מחמשת מיני דגן החייבים בהפרשת חלה. אם העיסה דלילה מפרישים חלה בלי ברכה. 

פרטים נוספים על הפרשת חלה ניתן לקרוא כאן. 

על בדיקת קוואקר מחרקים ניתן לקרוא כאן.

מקורות לדין עיסה דלילה: מגן אברהם סימן קסח סעיף קטן מא ושם באשל אברהם סעיף קטן מא, ערוך השולחן יורה דעה סימן שכט סעיף יד, אנציקלופדיה תלמודית ערך חלה סימן יא.

אם רוב העיסה אינו מים, אלא רובה מהווה מיץ פירות, שמן, סוכר, קקאו, ביצים, מרגרינה, או תבלינים וכיו"ב, ברכת המאפה מזונות. קמח, אבקת אפיה ושמרים, אינם נכללים בחישוב. 51% לצורך זה נחשב רוב. 

עוד בנושא זה ניתן לקרוא כאן.

מקורות: סדר ברכת הנהנין פרק ב.  

מברכים בורא מיני מזונות, וברכה זו פוטרת גם את הנקניקייה (כיון שהיא נחשבת טפילה לבורקס).

מקורות: סדר ברכת הנהנין לאדמו"ר הזקן פרק ג סעיפים א-ז.