סעודת פורים היא סעודה חשובה, ואוכלים בה מאכלים שמבטאים חשיבות של סעודה. על כן, לכתחילה נוטלים ידיים ואוכלים מאפים שברכתם המוציא. בשולחן ערוך נאמר שיש לאכול בשר בסעודה זו. בדיעבד ניתן לצאת ידי חובה גם במיני מזונות וללא בשר.

מקורות: פסקי תשובות סי' תרצה ס"ק ב. ספר המנהגים עמ' 74 בהערה.

חז"ל תיקנו להוסיף בחנוכה ובפורים בברכות ההודיה, שהן: 'מודים' (בשמונה-עשרה) ו'נודה לך' (הברכה השנייה של ברכת המזון), את תפילות 'ועל הניסים', שבהן הודיה לה' על ניסי הצלת עם ישראל, שעליהם נקבעו החגים האלה. הוספה זו דינה קל מזה של הזכרת שבת וחגים, מכיוון שמי ששכח אותה יכול לאומרה רק כל עוד לא אמר את שם ה' של סיום הברכה, ואם כבר אמר זאת – אינו חוזר.

אולם בברכת 'מעין שלוש', שמברכים אותה אחר אכילת אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל ('על המחיה', 'על הגפן', או 'על העץ'), ומזכירים בה את קדושת היום בשבת, בראש חודש ובכל החגים – לא תיקנו להזכיר בה את חנוכה ופורים.

בטעם הדבר כתבו הראשונים, שאפילו הזכרת 'ועל הניסים' בברכת המזון אינה אלא מנהג, אבל ב'מעין שלוש' אין מקום לזה, מכיוון שאין הודיה בברכה זו. ואף שנהוג להוסיף לפני החתימה "ונודה לך על הארץ ועל המחיה" וכדומה, הרי זה רק כדי שתהיה "מעין חתימה סמוך לחתימה", ואם מפסיק בין קטע זה לחתימה, שוב אין זה "סמוך לחתימה".

ובכל-זאת, מי שהזכיר את חנוכה ופורים בברכת 'מעין שלוש', הן במקום הקבוע להזכרת החגים הן בסמוך לחתימה, יצא ידי חובתו בדיעבד ואינו צריך לחזור.

נשים חייבות בכל מצוות פורים. משלוח מנות אישה נותנת לאישה. מתנות לאביונים יכולה אישה לתת גם לגבר עני.  בעל שנותן משלוח מנות לאישה אחרת בשם אשתו, צריך לומר לה שהמשלוח הוא מאשתו, כדי להרבות בשלום ורעות בין שתי הנשים. בעל שנותן מתנות לאביונים עבור אשתו, אינו צריך לומר לאביונים שהנתינה היא עבור אשתו, שכן מטרת המצווה היא הקבלה של העני.  

מקורות: שולחן ערוך סימן תרצה סעיף ד, משנה ברורה סעיף קטן כה, קיצור שולחן ערוך סימן קמב סעיף ד, הליכות ביתה סימן כד הערה נה.

נאמר במגילה (ט,יט): "לעשות אותם ימי... משלוח מנות איש לרעהו", ופירשו חז"ל שלכל הפחות צריך לשלוח שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח – משובח.

שני טעמים נאמרו במצווה זו: א) כדי שיהיו לכל משפחה צורכי סעודת פורים בהרווחה ובשפע (ותיקנו לשלוח מנות לכול, שלא לבייש את מי שאין לו). ב) להרבות שלום ורֵעות בעם-ישראל.

יש לשלוח מאכלים ו/או משקאות מוכנים לאכילה. יש הסבורים ששתי המנות צריכות להיות מסוגים נבדלים. לכתחילה יש לדאוג שה'מנות' יהיו מכובדות בכמותן ובאיכותן כראוי לנותן ולמקבל, ולפחות 'כזית' בכל מנת מאכל ו'רביעית' ( 86 גרם ) בכל מנת משקה.

יש לשלוח את המנות ב יום הפורים ולא בליל פורים.

גם נשים ובנות חייבות במצווה זו, וכמו-כן בכל מצוות הפורים, ועל ההורים לחנך את בניהם ובנותיהם לכך.

יש לשלוח איש לרעהו ואישה לרעותה (אבל 'מתנות לאביונים' אפשר לתת גם איש לאישה ולהפך).

לכתחילה מהדרים לשלוח על-ידי שליח. אפשר לשלוח גם על-ידי ילד, אך צריך לוודא שהמשלוח אכן הגיע ליעדו.

אָבֵל חייב במשלוח מנות, אפילו בתוך ה'שבעה', אך לא ישלח דברי שמחה ותפנוקים. הרמ"א כתב שאין שולחים מנות לאָבֵל (מי ששרוי בתוך י"ב חודש אחר פטירת אביו או אימו או בתוך שלושים יום לשאר הקרובים), וגם רבים מהספרדים נזהרים בזה.

תענית אסתר, שחלה בי"ג באדר, מוקדמת השנה ליום חמישי, שהרי אין צמים בשבת (אלא כשיום הכיפורים חל בשבת).

מי ששכח לצום ביום חמישי – יצום למחרת, בערב שבת. אם חלה ברית-מילה ביום חמישי, רשאים כל המוזמנים לאכול בסעודת המצווה (ואחריה) ולצום למחרת. ויש מן הספרדים שלא נהגו להפסיק את הצום לסעודת הברית.

אין להביא בשבת את מגילת אסתר לבית-הכנסת, אפילו במקום שיש בו עירוב, משום שאסור להכין דברים משבת ליום חול, אפילו בטרחה מועטת.

במנחה של שבת אין אומרים 'צדקתך', מכיוון שאין אומרים תחנון בערב פורים במנחה.

יש לקבוע את שעת תפילת ערבית לזמן-מה אחרי שעת צאת השבת שבלוחות ולהכריז על כך, כדי שלא להכשיל את הציבור הרחב בהכנות הכרוכות בחילול שבת.

יש לזכור לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" קודם שהולכים לבית-הכנסת לקריאת המגילה.

את המגילה קוראים בבית-הכנסת לפני הבדלה (והקורא בביתו, או מי שזקוק ביותר לטעום משהו, יבדיל תחילה). הספרדים נהגו לברך 'בורא מאורי האש' תחילה, על ההנאה מהאור, מכיוון שגם הקריאה היא הנאה מן האור (וכמובן, לא יחזרו על הברכה בהבדלה).

מי שלא נתן מחצית השקל בתענית אסתר, ייתן לפני קריאת המגילה בליל פורים, ואם לא נתן אז ייתן ביום פורים בבוקר. 

מקורות: מגן אברהם בסימן תרצד סעיף קטן ב.

יש הסוברים שאפשר לקיים בדרך זו את מצוות אלו, ומי שאין לו אפשרות לקיים את המצוות בחג עצמו, יכול לנהוג כך. לאידך, יש הסוברים שגם הנתינה עצמה צריכה להיות בחג עצמו, וכך יש לנהוג לכתחילה. 

מקורות: פסקי תשובות סימן תרצד סעיף ח ובהערות, שם סימן תרצה הערה 108.

הדבר מותר ואין בכך משום בל תשחית. אם יש אפשרות לבשל את האורז לאכילה לאחר הפורים, יש לעשות כך, אך גם אם לא תהיה אפשרות כזו, האורז משמש למנהג טוב. 

מקורות: פסקי תשובות סימן קעא סעיף א הערה 9. 

מאחר ואין רצף בתים בין ירושלים למבשרת ציון, ומבחינת הרשויות (תשלום מיסים וכיו"ב) היא נחשבת למועצה בפני עצמה, לכן סוברים רבנים רבים שחוגגים בה את החג בי"ד אדר, ולא בשושן פורים. לאידך, יש הסוברים שחוגגים את החג בט"ו כיון שרואים ממנה את ירושלים. ויש המחמירים מספק לנהוג יומיים. למעשה, על כל אחד להיוועץ ברב קהילתו.   

אדם הרוכש מגילה לעצמו לא יכול לממן אותה ממעשרותיו, גם אם ישתמש בה לזיכוי הרבים. כעיקרון ניתן לעשות זאת רק כשהמצב הכלכלי דחוק, וכשברור שהמניע המרכזי של הרכישה הוא הוספה בזיכוי הרבים, ולא תועלת אישית. למעשה, מאחר ויש כאן נגיעה אישית מומלץ לכל אחד להתייעץ עם רבו. הטוב ביותר הוא לרכוש את המגילה עבור בית הכנסת, בית חב"ד, וכיו"ב.    

שני טעמים נאמרו במצווה זו: א) כדי שלכל המשפחות בעם-ישראל יהיו צורכי פורים בשפע ויוכלו לשמוח כהוגן, ולכן תיקנו לשלוח לכול, גם לעשירים, שלא לבייש את מי שאין לו. ב) כדי להרבות שלום ורֵעות בעם-ישראל, ולתקן את מה שקִטרג המן (אסתר ג,ח): "ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים".

למעשה יש לקיים את המצווה בדרך שתתאים לשני הטעמים, ולא להסתפק בקיום שמתאים לאחד מהם. למשל, מי ששלח מנות לחברו והלה מסרב לקבל זאת – יש בכך חיבה, אך אין בכך הרווחה. לעומת זה, השולח מנות לחברו בעילום שם השולח, או אם בני-ביתו שלחו בעבורו בלי ידיעתו – יש בכך הרווחה למקבל, אך אין בכך גילוי חיבה בין שניהם.

עוד דוגמה: אדם ששלח משלוח לחברו לפני פורים, אך הִתנה עמו שאין לו רשות ליהנות ממנו אלא ביום הפורים עצמו. במקרה זה יש לו שפע לפורים, אך מצד ההיבט של תוספת אחווה ורעות – פעולה זו נעשתה רק לפני פורים ולא ביום הפורים עצמו (כדי לפתור זאת אפשר למַנות לפני פורים שליח שייתן את המנות בפורים עצמו, ואז יוצאים ידי חובה לשני הטעמים).

השולח לחברו מאכל שהמקבל מחמיר שלא לסמוך על כשרותו, או מאכל האסור למקבל באכילה מטעמי בריאות – יצא ידי חובתו לשני הטעמים, כי יש במשלוח זה תוספת אחווה ורעות, וגם הרווחה, מכיוון שהמקבל נהנה ממנו ויכול לכבד בו אורחים וכדומה, שאין להם מגבלות אלה.

מקורות : תרומת הדשן (ח"א) סי' קיא. מנות הלוי (לר"ש אלקבץ) אסתר ט,יט. פסקי תשובות סי' תרצה ס"ק ט ואילך, וש"נ. וראה לקוטי שיחות חלק טז עמ' 366 ואילך.
(1313)

לא ניתן לממן ממעשר כספים מצווה המוטלת על האדם כחובה, לכן לא ניתן לממן ממעשר משלוח אחד של שני מינים, שהוא החובה הבסיסית. את המשלוחים הנוספים ניתן לממן ממעשר. מי שאינו דחוק כלכלית, ראוי שיממן את כל המשלוחים מכספו.

מקורות: המגן אברהם בסימן תרצד סעיף קטן א, נטעי גבריאל פורים פרק נד סעיף יג.   

לפני שמיעת המגילה אין לטעום כלל (כפי שאין לטעום לפני שמיעת שופר ונטילת לולב). לנשים האכילה מותרת.

מקורות: משנה ברורה סימן רלג סעיף קטן טו, נטעי גבריאל הלכות פורים פרק לז ועוד. 

אפשר לקיים את מצוות "מתנות לאביונים" גם בנתינת דברי מאכל, ולא רק בנתינת כסף. לא יוצאים ידי חובה בנתינת חפצים אחרים.

מקורות: משנה ברורה סימן תרצד סעיף קטן ב.

בפורים חובה לתרום לפחות לשני אביונים. בנידון דידן, מאחר וזו נתינה למשפחה אחת המתפרנסת יחד, הנתינה נחשבת לנתינה אחת, ויש לתת מתנה נוספת לנזקק אחר. ישנם הסוברים שאם מתכוונים בבירור לנתינה לכל אחד מבני המשפחה, יוצאים ידי חובה, אך כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, כדאי לתת מתנה נוספת לאביון אחר. 

מקורות: דרשות החתם סופר דף קצז עמוד א, ערוך השולחן סימן תרצד סעיף ב, בנין עולם סימן טו סעיף טז.