מטרת ההשרייה למשך 3 דקות היא הריגת התולעים, פעולה שאסורה בשבת. אם לא מספיקים להכין את החסה לפני שבת, ניתן להשרות את החסה במי סבון סמוך לכניסת השבת, ובשבת עצמה לשטוף את העלים (כדי למנוע ספיגה יתירה של הסבון בעלים רצוי לשטוף את העלים בהקדם). 

מקורות: שמירת שבת כהלכתה החדש פ"ג ס"מ. בדיקת המזון כהלכה ח"א ע' 166.

מותר לעשות זאת ידנית, כיון שפעולה זה איננה משפיעה על פעילות המזגן עצמו. 

מקורות: שמירת שבת כהלכתה פי"ג ס"מ.

אמרו חז"ל: הנכנס לבקר את החולה [בשבת], אומר: "שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא". ופירש הר"ן, שאין לבקש רחמים עליו, כי על-ידי כך יעורר בכי ויצטער, אלא אומר להם דברי תנחומים, שלא יצטערו.

לעומת זה אמרו חז"ל שגם יחיד הנרדף מתריעים עליו [בדיבור] בשבת. ופירשו שהכוונה לחולה שיש בו "סכנת היום", כלומר שמצבו בסכנה מיוחדת ביום זה. אם אין סכנה כזאת, אפילו אם הוא חולה מסוכן, מותר להתפלל עליו ביחיד אבל לא בציבור (חוץ מבראש השנה ויום הכיפורים). ואם מברכים אותו, עדיף לקצר ולא לומר "המקום ישלח לו רפואה שלמה...", אלא לסיים אחרי הזכרת שמו ושם אימו "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא, השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן". וכן מופיע בסידור 'ישועות ישראל', ובסידורי חב"ד בימינו (נוסח ברכה לשבת).

כמה פוסקים לימדו זכות על המנהג הרווח לברך כל חולה, ובנוסח מלא, בנימוק שאין זו תפילה אלא נוסח ברכה. ובכל-זאת הציעו לסיים "בתוך שאר חולי ישראל", שאז הוא בבחינת צורכי רבים ותפילת רבים. ויש שהציעו לקצר כנ"ל לפחות בחולה שאין בו סכנה, וביולדת כשעברה הלידה כטבעו של עולם.

מקבלת השבת ועד הקידוש - אסור לאכול או לשתות.

מקבלת שבת ועד שקיעת השמש, התירו במקרה הצורך לחולים, נשים בהריון ומניקות, לשתות ולאכול מעט ירקות, פירות וכיו"ב, ומזונות פחות מכביצה. אם עבר זמן השקיעה, יש לעשות קידוש לפני כל אכילה או שתייה.  

מקורות: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רעא סעיף ט.

מקלים ומתירים לילדים לעשות זאת, אך למבוגרים הדבר אסור. 

מקורות: שמירת שבת כהלכתה פרק טז סעיף לא.

קודם כול יש לדעת ולפרסם את ההוראה החוקית שיצאה מטעם המדינה למרכזים הרפואיים בנושא זה: "אין לחייב יולדות או מאושפזים להשתחרר בשבת או בחג". דוגמאות לנדון: חוזרי מנכ"ל משרד הבריאות 97/1   ו-99/43.

עם זה, בשל מצוקת האשפוז החמורה, רבים פונים ושואלים בנדון.

ובכן, כל מי שנדרש להשתחרר באמצע השבת או החג, לא יחתום על כך, ועליו להזכיר לרופא את ההוראה האוסרת זאת. אם הרופא או הנהלת המרכז הרפואי מתעקשים לעבור על ההוראה, על המאושפז לפנות בתלונה אל מנכ"ל משרד הבריאות, כדי שלא יישנו הדברים.

לעניין נסיעה הביתה: יולדת (לפני הלידה, או) בתוך שבוע ימים מהלידה, דינה כחולה ש"חלה כל גופו", ואם הם מצטערים להישאר במרכז הרפואי, או שנחוץ להם לשכב בבית, ואינם יכולים להגיע ברגל למקום מתאים, ובפרט אם נחוץ הדבר לתינוק, מותר להם לנסוע הביתה עם נהג גוי (אלא שעליהם לבקש מהנהג גם לפתוח ולסגור את דלתות הרכב, כי על-ידי הפתיחה והסגירה נדלקות ונכבות נורות חשמל). כל עוד אין חשש סכנה, אסור לנסוע עם נהג יהודי.

ברשימות של הרבי (חוברת קפא) מסופר על הרבי הרש"ב, שגם כאשר יצא ידי חובה בהבדלה ממישהו אחר, היה אומר את החצי הראשון של ההבדלה (בלבד), בלחש, יחד עם המבדיל. יש אומרים שכך נהג גם הרבי בעצמו. כך גם נוהגים הרבה מהחסידים, אך אין זה מובא במנהגי חב"ד.

מצוות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדיבור, שנאמר (שמות כ,ח): "זכור את יום השבת לקדשו", כלומר, זכרהו זכירת שבח וקידוש, בכניסתו (קידוש) וביציאתו (הבדלה). תיקנו חכמים שתהיה זכירה זו על כוס של יין, בין בכניסת השבת ובין ביציאתה (ויש הסבורים שהבדלה אינה אלא מדברי חז"ל). כל מי שחייב בקידוש יכול להשמיע קידוש לאחרים ולהוציאם ידי חובתם.

המקדש חייב לשתות מכוס הקידוש "מלוא לוגמיו", שהוא רוב שיעור 'רביעית'. למנהג ארץ ישראל שיעורו 44 גרם יין. יש לשתות זאת בבת אחת, ואם שתה בהפסקות, כאשר השתיות וההפסקות יחד נמשכו עד ארבע דקות, יצא ידי חובתו.

לכתחילה יש להחמיר כדעת הגאונים שהמקדש עצמו דווקא (בקידוש בלבד, לא בהבדלה וכו') ישתה כשיעור, אבל בדיעבד גם אם שתה אחד השומעים כשיעור, יצאו כל השומעים ידי חובתם.

האם אפשר לחלק שיעור זה בין השומעים? לפי דעת בעל התניא, שתייה של שניים, שכל אחד מהם שתה פחות מכשיעור, אינה מצטרפת. לפי ה'משנה ברורה' וה'ילקוט יוסף' יצאו בדיעבד ידי חובה אפילו אם חילקו את שיעור השתייה בין כל השומעים, ובלבד שסיימו זאת עד ארבע דקות.

אולם מצווה מן המובחר שיטעמו כל השומעים טעימה כלשהי מכוס הקידוש.

מותר לבלול טחינה גולמית עם מים ותבלינים, אם הטחינה הגולמית דלילה, והטחינה המוכנה תהיה דלילה אף היא, ובתנאי שהבחישה תיעשה בשינוי. ניתן לבחוש בכף בצורת שתי וערב (צורת x) ולא בסיבוב כרגיל. כמו כן מותר לבחוש באצבע.

אין לסחוט לימון על הטחינה.

מקורות: שו"ע אדמוה"ז סו"ס שכב. ש"ש כהלכתה ספ"ח.   

יש איסור 'הולדת ריח' בדבר שלא היה בו ריח זה קודם השבת או החג, מפני "שהמוליד דבר חדש קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה". לכן אסרו כמה פוסקים לערבב שמן ריחני במי הנטילה של הכוהנים, כי בכך עושים מעשה בידיים, כדרך עשייתו, ומתכוונים בזה להוליד ריח. וכן נפסק בשולחן ערוך של בעל התניא ובכף החיים.

על-פי המשנה ברורה והילקוט יוסף מותר לבשם את הגוף או את השיער, אבל אסור לבשם מים או בגד (כגון מטפחת). ויש פוסקים שדין השיער כדין בגד. לכל הדעות פאה נכרית דינה כדין בגד.

אולם כשהבישום בא למנוע ריח רע, מותר לכל הדעות להוליד ריח בגוף (לפחות אם קשה להשיג דאודורנט בלי ריח) וכן בבגד (אם הבגד נחוץ ללבישה בו-ביום), שהרי אמרו חז"ל "גדול כבוד הבריות", שדוחה איסור דרבנן.

בהזדמנות זו כדאי להזכיר מה שאמרו חז"ל שבני תורה חייבים להקפיד על לבושיהם, עד ש"תלמיד חכם שנמצא רבב (כתם) על בגדו – חייב מיתה", מכיוון שבכך הוא מבזה את כבוד התורה בעיני העם, ועליו לדאוג לכבוד התורה הן במידותיו ובמעשיו, הן בניקיון גופו ובגדיו.

אם נזכרתם בערב שבת לפני צאת הכוכבים, מותר בזמן זה לומר לגוי להדליק את הפלטה, כיון שזמן זה המכונה 'בין השמשות' אינו שבת ודאי, והתירו חכמים אמירה לגוי ב'בין השמשות'. לאחר צאת הכוכבים בערב שבת, אסור לומר לגוי להדליק את הפלטה, על אף שיש בזה עונג שבת. 

מקורות: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רעו סעיף ח. 

אם יש חתיכות מאפה שיחד נראות כמאפה שלם, אפשר לחברם בקיסם (אך יש להיזהר שלא יישבר). כשאין את הנ"ל ויש שני לחמים פרוסים, מברכים עליהם. וכשיש רק פרוסות לחם, אפשר בדיעבד לברך על שתי פרוסות. 

עוד בנושא זה ניתן לקרוא כאן. 

מקורות: שמירת שבת כהלכתה פרק לה סעיפים י,יז.

בספר הזוהר נאמר שהנשמות שבעולם העליון מאשררות על האדם את כל הברכות שהציבור אומר: "וייתן לך האלוקים מטל השמים" (בראשית כז,כח), "ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה" (דברים כח,ג).

בעל ה'רוקח' כתב: "לפי שהשבוע נכנס ואומרים פסוקים טובים וברכות ושלומות ונחמות, ועוד ממה שנאמר (ישעיהו נה,יב) כי בשמחה תצאו, ובשלום תובלון". ובספר המחכים: "לפי שמתחיל השבוע, התקינו להתחיל פסוקים טובים לסימן טוב". רבנו שלמה מגרמייזא (מרבותיו של רש"י) כתב טעם אחר, שתיקנו לומר זאת "מפני שבשבת מאחרים לצאת,   שלא יישאר אדם יחידי בבית הכנסת, אלא יתפלל בעוד שהציבור מתפלל, ויֵצא עמהם".

בכמה נוסחים סדר הפסוקים של 'ברוך אתה' שונה מהסדר המקורי בפסוק, והותאם לסדר פסוקי התוכחה, כדי להפוך אותם לברכה.

בקהילות אשכנז אומרים זאת בבית הכנסת, על-פי-רוב קודם ההבדלה. האריז"ל אמר זאת בביתו, אחרי ההבדלה, וכן מנהג הספרדים והחסידים.

בשם צדיקים מובא שנכון לומר זאת שניים (או יותר) יחד, שכל אחד מהם אומר לחברו: "וייתן לך". וזכר לדבר, שבזוהר הנ"ל מובא שהציבור אומר זאת. וכן נהגו אדמו"רי חב"ד.

מי שבדרך כלל מניח את הכלים לאחר האוכל ישירות במדיח הכלים, יכול לעשות כך גם בשבת. אך מי שאינו עושה כך בימי החול, ורק בשבת רוצה לעשות זאת כדי שהכלים יהיו מוכנים לשטיפה מיד במוצאי שבת, אסור לו לעשות כך.

מקורות: שמירת שבת כהלכתה פרק יב סעיף לח.

קשקשים הדבוקים לקרקפת, פצעונים, עור יבש וכיו"ב, אסור לקלף בשבת. מותר להוציא קשקשים הדבוקים בשיער. 

מקורות: שמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיף מט ובהערות קל, קסד.