מאמרים נוספים בפרשה
	להבין דברים ברוח-הקודש
	תוכחה נסתרת, אהבה גלויה
	מתכוננים להיכנס לארץ
	ברכת הקב"ה וברכת משה
	מטרת הנדודים במדבר
	תפקידו של משה בהעברת התורה
	כוונות טובות
	היעד: "נהר פרת"
	בכייה לדורות
	חיל-החלוץ של עם-ישראל
	על-ידי הירידה זוכים לעלות
	השבתות - למעלה מהגלות
	שמחה יתרה בשבתות בין-המצרים
	למה היה המן לבן

משה מפי עצמו אמרן (מגילה לא,ב)

ספר 'דברים', שאותו אנו מתחילים לקרוא בשבת זו, שונה מארבעת החומשים שקדמו לו. ספר זה נקרא 'משנה-תורה', משום שבעיקרו הוא מעין חזרה על האמור בספרים הקודמים (אם כי יש בו הרבה דברים חדשים, והוא גם מסביר ומפרט דברים שנאמרו בספרים האחרים). אולם השוני המעניין ביותר של ספר זה בא לידי ביטוי בדברי הגמרא¹, שאת הספר הזה אמר משה-רבנו "מפי עצמו".

מהו "מפי עצמו"? וכי ספר דברים לא נאמר מפי הגבורה? הלוא הרמב"ם פוסק², שאם אדם אומר אפילו על מילה אחת מהתורה שמשה רבנו כתבה מעצמו, הריהו 'כופר'; על-אחת- כמה-וכמה ספר שלם בתורה! ברור אפוא, ש"מפי עצמו" לא בא לומר שספר זה כתבו משה משכלו וממחשבתו שלו.

שליח בלבד

את ההסבר הראשוני לשאלה זו נותן ה'תוספות'.³ הוא מפרש את המילים "מפי עצמו": "ברוח הקודש". כלומר: בל נחשוב שאת ספר 'דברים' אמר משה מליבו. כל מילה של הספר הזה נאמרה ב'רוח הקודש' ולכן כל מילה היא דבר ה' ממש.

אם-כן, מהו ההבדל בין ספר זה לספרים הקודמים; הלוא גם את דברי התורה הכתובים בספרים הקודמים העביר הקב"ה לעם-ישראל באמצעות משה רבנו?

התשובה היא, שאת דברי התורה שבספרים הקודמים העביר משה לעם-ישראל כשליח⁴ בלבד, מבלי שאישיותו ושכלו ומחשבתו יעמדו באמצע; ואילו בספר 'דברים' התלבשה השכינה בשכלו ובמחשבתו של משה רבנו, כך שמבחינה מסויימת הדבר נראה כ"מפי עצמו", אך לאמיתו של דבר זה היה "ברוח הקודש",וכמאמר - "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה".⁵

התאמת התורה

בצורה זו של העברת דבר ה' יש יתרון. כאשר התורה מועברת אל העם דרך שכלו והשגתו של משה רבנו, היא מותאמת יותר לדרגתו ולצרכיו של העם. וזו אכן הסיבה שב'משנה-תורה' הוסברו ונתבארו דברים רבים שהיו סתומים בספרים הקודמים.

צורך זה בהעברת התורה דרך השגת שכלו של משה נבע מהעובדה, שבני-ישראל עמדו אז לקראת כניסתם לארץ. התחיל בעבורם שלב חדש בעבודת-ה'. לא עוד ניתוק מהעולם וקבלת כל הצרכים בדרכים ניסיות. מעתה יש לחיות חיים טבעיים בתוך העולם, והמשימה היא - להחדיר קדושה בתוך החיים. משום כך היה צורך לקרב יותר את התורה אליהם, וזו משמעותו של ספר 'משנה-תורה'.

שלב בהעברת התורה

לאמיתו של דבר, ספר 'משנה-תורה' מהווה מפנה רב-חשיבות בצורת ההעברה הכללית של התורה. השלב הראשוני בהעברת התורה היה בשני הדיברות הראשונים, שאותם שמע כל העם מפי הגבורה. השלב הבא היה מסירת התורה באמצעות משה-רבנו, כאשר הוא משמש שליח-להעברה בלבד. ואילו ב'משנה-תורה' מתחיל שלב חדש - העברת התורה דרך שכלו והשגתו של בן-אדם, כאשר השכינה מתלבשת במחשבתו של משה-רבנו.

שלב זה נמשך גם בדורות הבאים, ההתייחסות המקודשת שלנו למשנה, לגמרא, לספרי ולכל ספריהם של גדולי-ישראל האמיתיים, מושתתת על האמונה, שכל אלה נכתבו ברוח הקודש. אמנם בני-אדם הגו בדברים בשכלם-הם, התפלפלו, התווכחו, הסיקו מסקנות, אבל בסופו של דבר, זה דבר-ה' שהתלבש בשכלם ובדרך מחשבתם.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1087).

----------
1) מגילה לא,ב. וראה לקוטי תורה שיר-השירים כ,ג.
2) הלכות תשובה פרק ג הלכה ח.
3) מגילה שם.
4) רש"י מגילה לא,ב דיבור המתחיל "משה".
5) להעיר מזוהר חלק ג רלב,א. שם ז,א. רסה, סוף עמוד א. שמות רבה פרשה ג,טו. ויקרא רבה פרשה ב,ג. מכילתא שמות יח,יט.