חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:18 זריחה: 6:10 כ"ט באב התשע"ז, 21/8/17
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שמחת התורה והסליחה

כאשר ירד משה רבנו מהר-סיני והביא עמו את הלוחות השניים, עורר הדבר אצל בני-ישראל תשוקה עצומה לקבלת הלוחות, וגם שמחה על שהקב"ה סלח להם על חטא העגל.
מאמרים נוספים בפרשה
מציאות שלמה
שמחת התורה והסליחה
לעבוד בידיים ולשמור על ראש שקט
השבת ומלאכת המשכן
הפרנסה היא רק מכשיר
בלי מעורבות אישית
השראת השכינה בלי קיצורי-דרך
האש למען האפר
לומדי תורה ותפקידם
כשמשה מצווה - אין הפרעות
עד הפרט האחרון
אומנות מיוחדת של הנשים
בלי הבדלי מעמדות
המשכן - כפרה על העגל
כוחו של מעשה גשמי
לא לזלזל בכוחו של אדם
משה מאחד את העם
בית-המקדש עומד שלם ומוכן
הקב"ה שוכן דווקא למטה
שלמות מקבלים ממשה רבנו
לפעמים מדלגים על הסדר
יהודי מרגיש שהכול לה'
שלושה שלבים בהתעלות
אחרי ההעלם באה ההתגלות
כשיורד החושך, יוצאים למסע

ויקהל משה. למחרת יום-הכיפורים, כשירד מן ההר (פירוש רש"י, שמות לה,א)

בתחילת פרשתנו מסופר, שמשה רבנו הקהיל את כל בני-ישראל וציווה אותם על שמירת שבת ועל מעשה המשכן. רש"י מצטט את המילים "ויקהל משה"1, ומפרש: "למחרת יום-הכיפורים, כשירד מן ההר". כלומר, הקהלת בני-ישראל והציווי על שמירת שבת ועל מלאכת המשכן היו למחרת יום-הכיפורים, כשירד מהר-סיני והביא עמו את הלוחות השניים.

פירוש זה של רש"י דורש הבהרה. ראשית, מניין לרש"י שהדבר היה למחרת יום-הכיפורים ולא ביום-הכיפורים עצמו, מיד עם רדתו מההר? שנית, מדוע אכן עיכב משה רבנו ביום שלם את מסירת ציווי ה' ולא מסר את הדברים מיד ברדתו מההר, והלוא "זריזים מקדימים למצוות"2?!

לשם מה ההמתנה?

רש"י מגיע למסקנה זו, שהדבר היה למחרת יום-הכיפורים, מהמילה "ויקהל". משמעות הדבר היא, שמשה רבנו עשה פעולה מיוחדת לאסוף את העם. מכאן הוכחה, שהדבר לא היה ביום-הכיפורים עצמו, שכן יש להניח שכאשר ירד משה רבנו מהר-סיני, נקהלו בני-ישראל מעצמם.

התורה מלמדת אותנו כאן, שכאשר התקבצו בני-ישראל לקבל את הלוחות השניים מאת משה רבנו, לא מסר להם באותו מעמד את הציווי על שמירת השבת ומלאכת המשכן. זאת עשה למחרת, כשהקהיל במיוחד את העם כדי למסור להם את ציווי ה'. אך עדיין נותרה השאלה, למה המתין למחר ולא מסר את הציוויים בו-ביום?

תשוקה לתורה

התשובה היא, שכאשר ירד משה רבנו מהר-סיני והביא עמו את הלוחות השניים, עורר הדבר אצל בני-ישראל תשוקה עצומה לקבלת הלוחות, וגם שמחה על שהקב"ה סלח להם על חטא העגל. לכן ביום-הכיפורים עצמו היו שקועים ראשם ורובם בעניין הסליחה והתורה, ולא היה אצלם מקום לשום עניין אחר, יהיה נעלה ככל שיהיה.

רק למחרת אסף משה רבנו מחדש את העם ומסר להם את הציוויים של הקב"ה, הנוגעים לעשיית דבר ה' בפועל - שמירת השבת ומלאכת המשכן. אולם ביום-הכיפורים עצמו היו בני-ישראל שקועים בעניין התורה עצמה, ולא היה מקום לציוויים שעניינם עשייה בתוך מציאות העולם.

לצאת ולפעול

מכאן אנו למדים שני דברים:

א) יש מעלה מיוחדת בעניין התורה, שהאדם דבק בה עד שאין לו מקום לשום עניין אחר, אפילו עניין נעלה כעשיית המשכן.

ב) על-אף מעלתה הנפלאה של התורה, הרי לאחר שמגיעים לדבקות בתורה, דרושה היציאה מד' האמות של תורה כדי לבצע את רצון ה' בעולם - לעשות משכן בתוך מציאות העולם ולהשרות בו את השכינה.

לאחר הדבקות הנפלאה בתורה צריך יהודי גם לצאת ולפעול בעולם, שכן "כל האומר אין לי אלא תורה - אפילו תורה אין לו".3 עם התורה חייבת להיות גם גמילות חסדים, ואז זוכים להשראת השכינה שמביאה עמה גם את הגאולה האמיתית והשלמה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ו, עמ' 210)

-----------

1) שמות לה,א.

2) פסחים ד,א. תנחומא וירא כב. ועוד. וראה גם פירוש רש"י בראשית כב,ג.

3) יבמות קט,ב.



   

       
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)