יפקוד ה' אלוקי הרוחות ... איש על העדה (במדבר כז,טז)
בפרשתנו אומר הקב"ה למשה רבנו: "עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר נתתי לבני-ישראל". כאן מבין משה שגזרתו של הקב"ה, שלא ייכנס לארץ-ישראל, בתוקפה עומדת, ושהוא אכן עתיד למות. משה פונה אל הקב"ה ומבקש: "יפקוד ה' אלוקי הרוחות איש על העדה".
בהמשך לזה מופיעה פרשת קרבן התמיד. למה נסמכו שתי הפרשיות? מביא רש"י את דברי הספרי: "אמר הקב"ה: עד שאתה מצווני על בניי (למנות להם רועה), צווה את בניי עליי. משל לבת מלך שהייתה נפטרת מן העולם, והייתה מפקדת לבעלה על בניה. אמר לה, עד שאת מפקדת אותי על בניי, פקדי את בניי עליי, שלא ימרדו בי".
אין שינויים
מדברי המדרש נראה, שפרשת התמיד יש בה משום תשובה על בקשת משה למנות רועה על העדה. עניינו של משה רבנו היה להחדיר בעם-ישראל את האמונה בקב"ה. עכשיו, לקראת מותו, יש חשש שאמונה זו תיחלש. לכן אומר לו הקב"ה: "צווה את בניי עליי", והוא נותן לעם-ישראל את הציווי על קרבן התמיד.
קרבן התמיד שונה משאר הקרבנות. הקרבנות האחרים משתנים לפי הזמן והנסיבות. בחג מקריבים קרבנות חג, אבל ביום רגיל אין מקריבים אותם. כמו-כן הקרבנות שבני-ישראל מביאים, משתנים לפי הצרכים והנסיבות - שלמים, חטאת, אדם, תודה וכדומה. יש רק קרבן אחד שאין בו שינויים - קרבן התמיד. פעמיים בכל יום, בבוקר ובין-הערביים, היו מקריבים את הקרבן, בין ביום חול, בין בשבת ובין ובחגים ובמועדים.
יש רועה
קרבן התמיד מבטא את הקשר הנצחי שבין הקב"ה לעם-ישראל, קשר שאין בו שינויים. בכך שולל הקרבן את המחשבה, שמא "תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה". בהקרבת התמיד פעמיים בכל יום הוחדרה ההכרה, שיש רועה ומנהיג לעולם ושהקב"ה הוא "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם".
קרבן זה נועד לשלול מצב שבני-ישראל "ימרדו בי". כאשר בני-ישראל רואים את הקרבת התמיד, הם זוכרים שכל ענייני העולם מתנהלים בהשגחה פרטית של הקב"ה, וממילא הם משעבדים אליו את ליבם וממלאים את רצונו.
נחת-רוח למעלה
בימינו איננו יכולים להקריב קרבנות, אך "תפילות במקום תמידין תיקנום". יכול יהודי לחשוב, מהי החשיבות של תפילותיי, ולמה עליי להתפלל מדי יום ביומו? מה כבר יקרה אם תחסר תפילה אחת בסתם יום של חול.
על כך באה ההוראה: "צווה את בניי עליי". הקב"ה ביקש וציווה שבני-ישראל יקפידו להקריב את התמיד במועדו, והוסיף, שהדבר חשוב אף יותר ממינוי רועה על העדה. כאשר יהודי פשוט מתפלל תפילה שגרתית של יום חול, הדבר נחשב במקום קרבן התמיד, וזה גורם נחת-רוח נפלאה למעלה - "נחת-רוח לפניי, שאמרתי ונעשה רצוני".
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יג, עמ' 99; כרך יב, עמ' 18)
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
