חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:19 זריחה: 5:58 ב' באייר התשע"ז, 28/4/17
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הברכה המיוחדת
מאמרים נוספים בפרשה
יסוד הכול - קבלת-עול
למעלה מהבריאה – ובתוך הבריאה
אפשר להגיע אל העל-טבעי
מתחילים בכפייה ומגיעים להכרה
הברכה המיוחדת
לשמור על המקדש
ללמוד ולהבין מתוך התבטלות
ליצור חיבור בין הבורא לבריאה
"סימני כשרות" בעבודת-ה'
יהודי מקדש את העולם
דג שמלמד את עקרונות ההשגחה
בלי ישות עצמית
עבודת-ה' לשמה
כוחו של ציבור
לא קל להבחין ברע
לפזז ולכרכר לפני ה'
לא להחמיץ את השעה
להחדיר את השמיני בתוך השבע
כשהחסד והאמת נפגשים

ויישא אהרון את ידיו את העם ויברכם (ויקרא ט,כב)

לאחר שבעת ימי המילואים, שבהם נחנכה עבודת המשכן, מספרת פרשתנו על היום השמיני, שבו התחילה בפועל עבודת הקודש במשכן. אהרון הקריב את הקרבנות ולאחר מכן בירך את העם. התורה מתארת זאת בפסוק: "ויישא אהרון את ידיו את העם ויברכם".

מה הייתה הברכה שבירך אהרון את העם? רש"י מביא מדברי חז"ל, שהוא בירך "ברכת כוהנים – יברכך, יאר, יישא". כלומר, אהרון בירך את העם בברכה הכתובה בתורה, שבה הכוהנים מברכים את העם.

ברכה אישית

אלא שפירוש זה מעורר שאלה: הלוא הציווי על ברכת הכוהנים נאמר מאוחר יותר, בפרשת נשא, בספר במדבר. ביום השמיני למילואים עדיין לא נאמר לו הציווי הזה. איך ייתכן אפוא שבירך את העם בברכת כוהנים? השאלה מתחזקת עוד יותר מהעובדה שאהרון לבדו בירך את העם. ברכת הכוהנים היא מצווה שחלה על כל הכוהנים, ומדוע לא הצטרפו בניו לברכתו?

אלא שברכת הכוהנים של אהרון לא הייתה במסגרת מצוות ברכת כוהנים (שכאמור, עדיין לא ניתנה), אלא ברכה אישית שלו, שהוא בחר לאומרה בלשון שלאחר מכן ניתן כמצווה מאת הקב"ה.

עבודת אהרון

ידוע שהאבות קיימו את כל התורה עד שלא ניתנה. כמו-כן גם במצרים עסקו בני-ישראל בתורה. כך גם אהרון הכוהן ידע את מעלתם של פסוקי ברכת הכוהנים, אף שעדיין לא נהפכו למצווה בתוך תרי"ג המצוות. כשרצה לברך את ישראל בחר לברכם בפסוקים אלו.

בזה ייחודה של ברכת אהרון: אנו רואים בהמשך שמשה ואהרון בירכו את העם ("ויצאו ויברכו את העם"), ומה הייתה ברכתם? – "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם". זו הייתה ברכה כללית, להשראת השכינה במשכן. אולם ברכת אהרון קשורה לעבודתו הפרטית המיוחדת, והיא התבטאה דווקא בברכת הכוהנים.

כפרה גמורה

אהרון הכוהן הקריב ביום השמיני "עגל בן בקר לחטאת", והכוונה בכך הייתה "להודיע שמכפר לו הקב"ה על-ידי עגל זה על מעשה העגל שעשה". בהקמת המשכן באה לידי ביטוי הכפרה הגמורה על חטא העגל, כאשר הקב"ה השרה את שכינתו בעם-ישראל.

זו הייתה ברכתו של אהרון – שהקב"ה הוא שיברך את ישראל ("יברכך ה'"); שישרה את שכינתו בתוכם, בבחינת הארת פנים מלמעלה ("יאר ה' פניו"); ושיישא ויכבוש את העוון ("יישא ה'") ויכפר על חטא העגל. ברכתו זו של אהרון נותנת כוח לעם-ישראל לעבור את חשכת הגלות, ולפעול מחדש את גילוי השכינה, "ושכנתי בתוכם", בבית-המקדש השלישי, שייבנה במהרה בימינו ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כב, עמ' 39)



   

       
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)