ורצע אדוניו את אזנו (שמות כא,ו)
פרשתנו נפתחת בדיני עבד עברי. איך מגיע יהודי לידי כך שהוא נמכר לעבד? דבר זה יכול להיות בשתי אפשרויות: או שגנב אצל הזולת ולא היה לו לשלם, ולכן מכרוהו בית-דין כדי לממן את תשלום הגניבה; או שהיה עני כל-כך, שלא נותרה לו ברירה אלא למכור את עצמו לעבד כדי לפרנס את בני-ביתו.
בשתי האפשרויות מדובר ביהודי שנקלע לעוני ולמצוקה קשים ביותר. מדוע אפוא מצווה התורה, שאם העבד אינו רוצה להשתחרר בתום שש שנות העבדות, צריך אדונו לרצוע את אוזנו במרצע?
אהבת העבדות
אומר רבן יוחנן בן-זכאי: "אוזן זאת, ששמעה על הר-סיני 'לא תגנוב', והלך וגנב - תירצע... אוזן ששמעה על הר-סיני 'כי לי בני-ישראל עבדים', והלך וקנה אדון לעצמו - תירצע". אולם מטעם זה היו צריכים לרצוע את אוזנו של העבד מיד עם תחילת העבדות, ומדוע נעשה הדבר רק אם העבד רוצה להישאר עבד אחרי שש שנים?
אלא בתחילת העבדות אנחנו יכולים להסביר את העניין במצוקה הקשה שאליה נקלע היהודי. הוא גנב, כי רעב ללחם. הוא מכר את עצמו לעבד, כי לא היה לו במה לפרנס את ילדיו. אולם אחרי שש שנים, כשהוא מבקש להישאר עבד - צריך לרצוע את אוזנו.
רוצה להישאר עבד
יהודי שגנב ונכמר לעבד כדי לשלם את הגניבה, אמור לשאוף לסיים את העבדות ולשוב להיות בן-חורין. העבדות מפרסמת את קלונו ברבים, ומטבע הדברים הוא שואף להשתחרר מהקלון הזה. אם העבד מביע את רצונו בהמשך העבדות, סימן שאין הוא חש בושה בעובדת היותו גנב. לכן רוצעים את אוזנו.
ואף המוכר עצמו כך: כאשר מכר את עצמו לעבד, אפשר להסביר זאת במצוקתו ובעוניו, אך כשהוא מבקש להישאר עבד, פירוש הדבר שלא אכפת לו להיות עבד. לכן רוצעים את אוזנו ומזכירים לו ולכל הסביבה, כי יהודי צריך להיות עבד לקב"ה לבדו.
להשתחרר בשבת
מכאן הוראה גם לזמננו: יש הטרודים כל-כך בעיסוקיהם הגשמיים, עד שהם כמו 'עבדים' - משועבדים לגשמיות ולטרדות החיים. כל עוד ה'עבדות' הזאת קיימת בימות החול, אפשר להסביר זאת בצורכי הפרנסה ובקשיי החיים, אך כשמגיע יום השבת, צריך יהודי 'לצאת לחופשי', לשבות ולנוח מכל ענייני החולין.
יהודי שמוסיף להיות שקוע גם בשבת בטרדות היום-יום, מראה שהעבדות בימות החול אינה בשל המצוקה וקשיי הפרנסה, אלא משום שהוא אוהב את העבדות. על כך אומרים ומזכירים לו: "כי לי בני-ישראל עבדים" - החיים האמיתיים של יהודי הם לימוד התורה ועבודת ה'. זו תכלית ירידת נשמתו לעולם. ומכיוון שזה ציוויו של הקב"ה, ודאי שייתן לו כוח ויכולת למלא את שליחותו בעולם, ולהתעלות לגמרי מעיסוקי החולין כדי להתמסר ביום שבת-קודש ללימוד התורה ולעבודת ה'.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יא, עמ' 89)
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
