ואלה תולדות יצחק (בראשית כה,יט)
פרשתנו מספרת על לידתם של יעקב ועשיו ועל היפרדות דרכיהם. עשיו נעשה "איש יודע ציד, איש שדה", ואילו יעקב היה "איש תם, יושב אוהלים". עשיו נולד ראשון ומבחינה זו היה הבכור, אך מכר את הבכורה ליעקב, ולכן גם בברכות יצחק אביהם זכה יעקב.
בפירושיהם של מפרשי התורה על הפסוק הראשון בפרשתנו, אנו מוצאים הבדל בסדר שמותיהם של יעקב ועשיו. על המילים "ואלה תולדות יצחק", מפרש רש"י: "יעקב ועשיו האמורים בפרשה", ואילו הרמב"ן כותב: "עשיו ויעקב האמורים למטה". לפי רש"י - יעקב קודם לעשיו, ואילו לפי הרמב"ן - עשיו קודם ליעקב.
סדר ההופעה
עשיו ויעקב מייצגים את יצר הרע ואת יצר הטוב. גם המאבק המתמיד בין יעקב ועשיו מכוון כנגד המלחמה הבלתי-פוסקת בין שני היצרים שבנפש האדם, יצר הטוב ויצר הרע.
סדר הופעתם של שני היצרים בנפש האדם הוא, שבתחילה מופיע יצר הרע, ורק בהמשך נכנס אל האדם יצר הטוב. אולם מצד שורשם הרוחני, יצר הטוב הוא הראשון ורק לאחר מכן נוצר ונתהווה יצר הרע.
בשורש הרוחני
מצב דומה קיים גם אצל יעקב ועשיו: בסדר התגלותם כאן למטה, בעולם הזה, עשיו הופיע ראשון ורק אחריו בא יעקב. מבחינה זו עשיו קודם ליעקב. אולם מצד שורשם הרוחני, בעולמות העליונים, יעקב קודם לעשיו, והוא הראשון.
יתרה מזו: דווקא משום שבשורש הרוחני יעקב קודם לעשיו, הרי כאשר הדברים יורדים למטה, אל העולם הזה, מופיע עשיו ראשון ורק אחריו יעקב, שכן הקליפה החיצונית באה לפני הפרי. וכפי שאומר רש"י: "צא ולמד משפופרת שפיה קצר, תן בה שתי אבנים, זו תחת זו; הנכנסת ראשונה - תצא אחרונה, והנכנסת אחרונה - תצא ראשונה".
דיוק הלשון
דבר זה בא לידי ביטוי בדיוק לשונם של רש"י והרמב"ן: הרמב"ן, שמקדים את עשיו ליעקב, מדייק לכתוב "עשיו ויעקב האמורים למטה". כלומר, כאן, למטה, בעולם הזה, עשיו קודם ליעקב. ואילו רש"י, שמקדים את יעקב לעשיו, כותב "יעקב ועשיו האמורים בפרשה", שכן ב"פרשה", בתורה, כפי שהדברים נראים מצד הקב"ה - יעקב קודם לעשיו.
אמנם מצד חיצוניות הדברים נראה שעשיו קודם ליעקב והרע קודם לטוב, אבל מצד הכוונה הפנימית, התמונה הפוכה - הטוב קודם לרע ויעקב קודם לעשיו. על כך אומר הקב"ה "ואוהב את יעקב ואת עשיו שנאתי", כי רצונו האמיתי של הקב"ה הוא דווקא ביעקב וב"מעשיהם של צדיקים". מכאן הכוח האמיתי שיש לכל יהודי לעמוד מול אומות-העולם ונגד הרע שבעולם - ולנצחם.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ה, עמ' 120)
|