כפר לעמך ישראל (דברים כא,ח)
בסיום פרשתנו1 דנה התורה בפרשת עגלה ערופה: כשמוצאים חלל בשדה, שלא נודע מי הרגו, יוצאים זקני העיר הקרובה אל נחל איתן, עורפים שם עגלה וקוראים: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו... כפר לעמך ישראל". והתורה מסיימת: "וניכפר להם הדם" - בכך מכפר הקב"ה עליהם ומסיר מעל העיר את הקטרוג.
מצווה זו, שכיום איננו מקיימים אותה, יש בה תוכן רוחני נצחי. "חלל בשדה" מסמל את כללות עניין החטא. יהודי שעובר על מצוות התורה, 'שופך', כביכול, את רוח-החיים הקדושה אשר בו ומעביר אותה לידי הרע.2 הוא נותר 'חלל' - ללא חיות רוחנית-אלוקית. וכאן התורה מלמדת אותנו מה תקנתו של מצב כזה.
יהודי למעלה מחטא
זקני ישראל קמים ומכריזים: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו". בראש ובראשונה הם קובעים, כי האשמה אינה בהם. אחר-כך הם מבקשים מה' כפרה על החטא - "כפר לעמך ישראל".
בקביעתם זו מבטאים הזקנים את מהותו האמיתית של החטא. יהודי מצד עצמו אינו שייך כלל ל'נפילה בשדה', לדברים שליליים. הלוא הוא 'חלק א-לוה ממעל ממש3' - עצם אחד עם הקב"ה - כפי שנאמר4 "ישראל וקוב"ה כולא חד". הוא מצד עצמו אינו מסוגל כלל להיפרד מה' ולחטוא כנגדו. אם בכל-זאת הוא חוטא - לא בו האשם.
הירידה אשמה
היהודי פונה לקב"ה וטוען: "ידינו לא שפכו את הדם הזה". החטאים שלי אינם באים ממני, אלא הם תוצאה של ירידתי לעולם הגשמי והחומרי. אתה, הקב"ה, שלחת אותי לעולם הזה, הורדת אותי מדבקותי העליונה בך. לכן החטאים שנגרמים מחמת מההתמודדות הזאת מול הפרעות העולם הזה, אינם, כביכול, באשמתי.
מכאן נובעת גם הבקשה: "כפר לעמך ישראל". הואיל והקב"ה גם 'אשם' בכך שהיהודי חטא, שכן חטאו נובע מכך שהקב"ה הורידו לעולם הזה, צריך הקב"ה לסלוח ולמחול לעם-ישראל על חטאיו.
לעורר את ההכרה
בבקשת הכפרה יש הדגשה: "כפר לעמך ישראל" - בני-ישראל הם עמך, עצם מעצמך. הם עומדים אפילו למעלה מהתורה.5 לכן, אם יש חיסרון בקיום התורה - אין זה פוגע בהתקשרות העצמותית של יהודי עם הקב"ה.
זוהי בעצם עבודת התשובה: לחשוף את הרצון האמיתי של הנשמה - המשתוקקת להיות חבוקה ודבוקה בקב"ה. לעורר את ההכרה, שחיי העולם הזה הם בבחינת ירידה עצומה לנפש האלוקית. ואז, כשיהודי מגיע להכרת האמת ולתחושה שהוא והקב"ה הם בבחינת עצם אחד, מהות אחת בלתי-ניתנת להפרדה - כי-אז הוא יכול לבקש מהקב"ה שימחל ויסלח לו, ויעניק לו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי ספר השיחות ה'תשמ"ט כרך ב, עמ' 667)
----------
1) דברים כא,א ואילך
2) ראה לקוטי-תורה במדבר יג,ג. ובכמה מקומות.
3) תניא ריש פרק ב.
4) ראה זוהר חלק ג עג,א.
5) ראה תנא דבי אליהו רבה פרק יד. בראשית רבה פרשה א,ד.
|