מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

בכל אות נפשך תאכל בשר (דברים יב,כ)

לקראת הכניסה לארץ-ישראל מצווה הקב"ה את בני-ישראל: "כי ירחיב ה' אלוקיך את גבולך... ואמרת אוכלה בשר... בכל אוות נפשך תאכל בשר".¹ לפי אחת הדעות², כאן התיר להם הקב"ה לאכול בשר תאווה. עד אז, במדבר, אסור היה לאכול בשר חולין, אלא רק בשר שהוקרב על המזבח, ואולם מאז הכניסה לארץ הותרה אכילת בשר סתם.

דבר זה לכאורה אינו מובן: הלוא במדבר עמדו בני-ישראל בדרגה רוחנית גבוהה. שם לא היו טרודים בענייני פרנסה ובצורכי האדם הגשמיים, אלא היו יכולים להקדיש את כל ישותם לעבודת ה'. לעומת זאת, בארץ-ישראל התחילו לחיות חיים ארציים רגילים, עם כל טרדותיהם. מדוע אפוא דווקא כשירדו לכאורה מדרגתם העליונה הותר להם לאכול בשר סתם?

כוח לזכך

ההסבר הוא, שדווקא במדבר היה אסור להם לאכול בשר תאווה, שכן עדיין לא ניתן להם הכוח לזכך ולקדש את ענייני העולם. בתקופה זו נדרשו להתגונן מפני העולם וטרדותיו, וגם המזון שאכלו היה מזון רוחני - מן.

דווקא עם הכניסה לארץ-ישראל קיבלו כוח לזכך את העולם הגשמי, ואז התחילה 'עבודת הבירורים' - עבודה של עם-ישראל לברר ולזכך את ענייני העולם הזה הגשמיים ולעשות מהם משכן לשכינה. דווקא אז קיבלו כוח להעלות לקדושה גם 'בשר תאווה', ומשום כך התיר זאת להם הקב"ה.

בלי דם

כיצד מעלים לקדושה בשר חולין? אומרת התורה בהמשך³: "רק חזק לבלתי אכול הדם". הדם מסמל את ההתלהבות ואת התאווה. אומרת התורה: בשר מותר לאכול, אבל התאווה והלהיטות - אסורות. את הדם מזים רק על המזבח. כלומר, ההתלהבות צריכה להיות קודש לה'.

מה עושים בתאווה הגשמית? אומרת התורה⁴: "על הארץ תשפכנו". אסור שתהיה ליהודי שום שייכות לתאווה גשמית. כשיהודי עוסק בענייני העולם, כמו באכילת בשר, הרי זה רק לשם שמים וכדי לעבוד את ה', בבחינת "בכל דרכיך דעהו".⁵

הרצון הפנימי

יתרה מזו: כשיהודי מרגיש רצון לעניינים גשמיים, אמנם בגלוי הרצון הזה בא מצד הגוף, אך בפנימיות העניינים בא הרצון הזה מהנשמה, המשתוקקת לברר ולזכך את העניינים הללו ולהעלותם לקדושה.

וכך יש לפרש את הכתוב: "ואמרת אוכלה בשר" - כשאתה מרגיש רצון גשמי לאכול בשר, עליך לדעת "כי תאווה נפשך לאכול בשר" - כי התאווה האמיתית באה מהנשמה, המשתוקקת להעלות את הבשר לקדושה ולברר את הניצוצות שבו.

כאשר מתייחסים בדרך זו לענייני העולם, לא זו בלבד שאין הם גורמים ירידה רוחנית לאדם, אלא להפך, על-ידי כך מצליחים לרומם את העולם ולעשותו 'דירה' לו יתברך.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1108)

----------

1) דברים יב,כ.

2) דעת ר' ישמעאל חולין טז,ב.

3) דברים שם, כג.

4) שם, כד.

5) משלי ג,ו.