מאמרים נוספים בפרשה
	לרומם את הארציות
	כיצד להכיר תודה
	שמחה שלמה
	יהודי כביכורים
	לתת לקב"ה את המובחר
	הביכורים כמשל לחיים
	מן הקצה אל הקצה
	שמחה בכל רגע
	בת-קול עונה לדברי היהודי
	הקשר בין יהודי לבוראו
	הולכים בדרכי הבורא
	כיצד יילך האדם בדרכי הבורא
	ניקוי כלים לקראת ראש-השנה
	הטוב הטמון בתוך הרע
	הקב"ה מתחרט על הגלות
	הברכות הנסתרות
	ניסים וחסדים
	הבנה לאחר ארבעים שנה
	מפתח הגשמים ומפתח הפרנסה
	עם-ישראל כאוצר גנוז

לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע (דברים כט,ג)

בסוף פרשתנו מזכיר משה רבנו לבני-ישראל את הניסים והמופתים שעשה עמם הקב"ה במצרים ובמדבר, ואז הוא אומר¹: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע עד היום הזה".

משה רבנו אמר את הדברים בשנת הארבעים לצאת בני-ישראל מארץ מצרים, ומכאן למדו חז"ל² שאין אדם עומד על דעתו של רבו עד ארבעים שנה, שכן גם בני-ישראל לא עמדו על מלוא משמעותם של הניסים עד ארבעים שנה. רק עכשיו הגיעו לדרגת "לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע", ולכן עכשיו דורשים מהם "ושמרתם את דברי הברית הזאת"³ (וכפי שמפרש רש"י: "לא הקפיד עליכם המקום עד היום הזה, אבל מכאן ואילך יקפיד").

לא עברו ארבעים

כאן מתעוררת שאלה: אם אדם נזקק לארבעים שנה כדי להבין את עומק משמעותו של דבר, כיצד מונה משה רבנו אירועים שקרו לפני זמן קצר ביותר, כמו מלחמת סיחון ועוד, הענקת עבר הירדן לבני גד וראובן וכו'?

כמו-כן, ב"דברי הברית", שאותם נדרש עם-ישראל לשמור, נכללים דברים שנאמרו לאו-דווקא לפני ארבעים שנה, אלא במשך שנות המדבר, ועד דברים שנאמרו בשנת הארבעים עצמה. מדוע אפוא יקפיד הקב"ה על שמירת דברים אלה, כשעדיין לא חלפו ארבעים שנה ולא עמדו על 'דעת רבם' באותם עניינים?

דרך ושיטה

הדבר יובן בהקדמת ביאור עצם המאמר, שאין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה. איך בכלל אפשר לקבוע כלל כזה, והרי התלמידים שונים זה מזה בכישרונותיהם ובתכונות-נפשם?

אלא בעניין הלימוד יש שני חלקים: יש העניינים הפרטיים שהרב מלמד את תלמידו, ויש דרך הלימוד והשיטה הכללית שבה הרב לומד את הדברים. את דרך הלימוד הרב אינו מלמד בגלוי, אלא כאשר התלמיד לומד את תורת רבו, הוא עומד בסופו של דבר על דרך לימודו ושיטתו. זוהי "דעתו של רבו", שעליה עומד התלמיד רק לאחר ארבעים שנה.

הוראות מניסים

כלומר, אין הכוונה שאדם נזקק לארבעים שנה כדי להבין כל מאמר פרטי ששמע מרבו, אלא שאחרי ארבעים שנה עומד התלמיד על דרכו ושיטתו של רבו, ואז הוא מבין נכון גם דברים ששמע מפיו לפני זמן קצר.

זה מה שאומר משה רבנו לבני-ישראל: אחרי ארבעים שנה שאתם קרובים לקב"ה, לתורתו ולניסיו, כבר יש לכם "לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע" - אתם כבר 'עומדים על דעתו', כביכול. לכן עכשיו - "ושמרתם את דברי הברית הזאת". כאן ניתן לבני-ישראל הכוח ללמוד הוראות גם מהניסים ומהמופתים שעשה להם הקב"ה, ולהתחזק על-ידם בשמירת התורה ומצוותיה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לד, עמ' 160)

----------

1) דברים כט,ג.

2) עבודה זרה ה,ב.

3) דברים שם, ח.