מאמרים נוספים בפרשה
	לרומם את הארציות
	כיצד להכיר תודה
	שמחה שלמה
	יהודי כביכורים
	לתת לקב"ה את המובחר
	הביכורים כמשל לחיים
	מן הקצה אל הקצה
	שמחה בכל רגע
	בת-קול עונה לדברי היהודי
	הקשר בין יהודי לבוראו
	הולכים בדרכי הבורא
	כיצד יילך האדם בדרכי הבורא
	ניקוי כלים לקראת ראש-השנה
	הטוב הטמון בתוך הרע
	הקב"ה מתחרט על הגלות
	הברכות הנסתרות
	ניסים וחסדים
	הבנה לאחר ארבעים שנה
	מפתח הגשמים ומפתח הפרנסה
	עם-ישראל כאוצר גנוז

וירשתה וישבת בה (דברים כו,א)

בעניין מצוות הביכורים, שבה נפתחת פרשתנו, אומרת התורה, שהמצווה חלה רק לאחר ש"תבוא אל הארץ... וירשתה וישבת בה".¹ חז"ל² לומדים מהתוספת "וירשתה וישבת בה" - "מגיד שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה".

כיבוש הארץ וחלוקתה נמשכו ארבע-עשרה שנה. אפשר היה לחשוב, שמי שכבר קיבל את נחלתו וכבר זכה לראות פירות מנטיעותיו חייב להביא ביכורים גם אם שאר בני-ישראל עדיין לא קיבלו את נחלתם. קובעת התורה, שכל עוד לא נכבשה כל הארץ ולא חולקה לכל העם, אין חובה להביא ביכורים.

הכרת הטוב

דבר זה דורש ביאור:

מצוות ביכורים נועדה לבטא את הכרת הטוב שחש יהודי כלפי הקב"ה. בהבאת הביכורים מוכיח יהודי שאין הוא כפוי-טובה.³ אם-כן, הואיל והוא כבר זכה לקבל את חלקו בארץ-ישראל וכבר זכה לטעת אילנות ולראות פירות - מדוע אין הוא חייב להביא ביכורים לקב"ה ולבטא את הכרת התודה לבורא העולם?

יתרה מזו: מאחר שכאמור, כיבוש הארץ וחלוקתה נמשכו שנים רבות, הרי יש כאן לכאורה כפיות-טובה כשיהודי זוכה להיכנס לארץ-ישראל, לעבד את אדמתה וליהנות מפירותיה המבורכים, ואף-על-פי-כן אין הוא מביא ביכורים לקב"ה.

עומק האחדות

אלא כאן באה לידי ביטוי עומק האחדות הפנימית של עם-ישראל. מצוות ביכורים באה לתת תודה לקב"ה על שלמות הטוב. זו הסיבה שאין מביאים ביכורים אלא על הפירות שנשתבחה בהם ארץ-ישראל, שכן רק פירות אלה מביאים שמחה שלמה. לכן לא היה אפשר להביא ביכורים קודם שנסתיימה כל המלאכה של כיבוש הארץ וחלוקתה.

כל עוד יש יהודי שעדיין לא קיבל את נחלתו, הרי מצד האחדות הפנימית של כל עם-ישראל, אין השמחה שלמה גם אצל מי שכבר קיבל את נחלתו בארץ-ישראל. הואיל ויש יהודי שאצלו חסרה השמחה של ירושת הארץ, פוגע הדבר גם בשמחתם של כל האחרים. לכן עדיין אי-אפשר להביא ביכורים, מכיוון שאין כאן עדיין שלמות של שמחה.

גוף אחד

רעיון זה קשור גם-כן לח"י באלול (אשר שבת פרשת כי-תבוא חלה בו או בסמוך לו), יום-הולדתם של שני מאורות החסידות⁴, הבעל-שם-טוב ורבנו הזקן, בעל התניא והשולחן-ערוך. מעיקריה של שיטת החסידות היא אהבת-ישראל, ותורת החסידות⁵ מסבירה את עומק האחדות שבין כל בני-ישראל.

האחדות של ישראל אינה דומה לאחדות שנוצרת בין קבוצת אנשים לצורך מטרה כלשהי, אלא זו אחדות בדוגמת אחדותם של איברי האדם. אמנם אלה איברים שונים, אך כולם קשורים ומאוחדים זה עם זה, עד שאם יש כאב וחיסרון באיבר אחד, מרגישים גם האיברים האחרים את הכאב והצער. אחדות זו היא הכלי לקבלת ברכות ה' - "ברכנו אבינו כולנו כאחד".⁶

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ט, עמ' 152)

----------

1) דברים כו,א.

2) קדושין לז,ב, הובא בפירוש רש"י.

3) רש"י דברים כו,ג.

4) לשון כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי ספר השיחות עמוד 141).

5) תניא פרק לב.

6) נוסח התפילה - סיום העמידה.