מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב (במדבר יג,יח)

נתאר לעצמנו איש עסקים גדול שמשגר שליח מטעמו לבקר בארץ חדשה כדי לבדוק את האפשרות להקים בה מפעלי תעשייה מסויימים. השליח יוצא לדרך, בודק היטב את המצב וחוזר וקובע, שלמיטב הבנתו אין למפעלים כאלה סיכוי להצליח בתנאי אותה ארץ. מה עושה איש העסקים? - מעניש את השליח על שהביא לו דו"ח רע כזה.

מסרו מידע

כשאנו מעיינים בפרשתנו אנו רואים לכאורה דבר מעין זה. משה רבנו שלח מרגלים לארץ-ישראל, כדי להביא לעם מידע על הארץ. המרגלים שבו מדרכם כשבפיהם דו"ח עגום. הם מסרו את התרשמותם מהארץ¹: "כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאוד, וגם ילידי הענק ראינו שם" וכו'. על כך נענשו המרגלים בעונש כבד, והתורה מתארת אותם² כ"מוציאי דיבת הארץ רעה".

ולכאורה, הלוא המרגלים רק מילאו את תפקידם! הם נתבקשו לבדוק את הארץ "מה היא, ואת העם היושב עליה החזק הוא... ומה הערים... הבמחנים אם במבצרים"³; וזה מה שעשו. וכי הם אשמים שבארץ-ישראל יושבים ענקים ושיש בה ערים בצורות?! וכי היה עליהם להתעלם מכך ולמסור לעם מידע שאיננו נכון?!

התוספת היא החטא

אלא עוונם של המרגלים היה בכך, שלא הסתפקו בתיאור הנעשה בארץ, אלא הוסיפו מסקנות וחוות-דעת משלהם, באשר לסיכויי העם לכבשה. הדרישה מהם הייתה להביא תיאור של הארץ, כדי שעם-ישראל יידע באיזו דרך קל יותר לכבשה בדרך-הטבע. אולם המרגלים מיהרו להסיק מסקנות שהביאו את העם לידי ייאוש וערערו את ביטחונו בקב"ה. התוספת "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו"⁴ - היא למעשה עיקר חטאם של המרגלים.

חטאם של המרגלים היה בכך, שאמונתם בציוויו של הקב"ה לא הייתה חזקה דיה. כאשר הקב"ה מצווה לקיים דבר-מה, צריך יהודי להיות בטוח שהדבר אפשרי, מכיוון שאין הקב"ה תובע מהאדם לעשות דברים שאינם ניתנים לביצוע.⁵

אפילו בן-אדם, אם הוא רק בר-דעת ואחראי, לא יבקש מרעהו לעשות דבר בלתי-אפשרי. כל בעל-מלאכה העושה כלי, עושה אותו באופן שיוכל למלא את ייעודו מבלי להישבר. ואם אצל בשר-ודם כך, על-אחת-כמה-וכמה שכאשר מלך-מלכי-המלכים הקב"ה מצווה את ברואיו לקיים מצוות, אין ספק שבאפשרותם לקיימן, שאם לא כן, לא היה מצוום על כך.

הטבע אינו הכול

אלא שלצד האמונה ביכולת לעשות את הדברים, לאחר שה' ציווה עליהם, אל לו לאדם לסמוך על הנס⁶ (ואדרבה, המצוות צריכות להתקיים דווקא בדרך-הטבע, מכיוון שזה רצון-ה'). על-כן עליו לחפש את הדרך הטובה ביותר, בדרך-הטבע, כדי להצליח במשימה זו. לכן שלח משה רבנו את המרגלים, כדי שיביאו מידע שיוכל לסייע בכיבושה של הארץ בדרך-הטבע. חטאם היה בכך, שהם הפכו את דרכי-הטבע לעיקר, ושכחו מי עומד מאחורי הטבע.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יג, עמוד 39)

----------

1) במדבר יג, כח.

2) שם יד,לז.

3) שם יג,יח-יט.

4) שם יג,לא.

5) שמות רבה תחילת פרשה כט. במדבר רבה פרשה יב,ג. תנחומא נשא יא. וראה עבודה זרה ג,א.

6) ראה פסחים סד, ב. זוהר חלק א קיא, ב.