מאמרים נוספים בפרשה
	שלוש אותיות, שלוש תפיסות
	לראות את היחיד שבציבור
	בית מלא ספרים חייב במזוזה
	מיטב הכוחות - לקב"ה
	מחלוקת שהניבה תוצאה חיובית
	מה, בעצם, רצה קורח?
	שוויון - לא בכל תנאי
	מעלת האור
	התשוקה לכהונה - תשוקה חיובית
	לימוד זכות של משה רבנו
	ניסיון ההצלה האחרון
	החיבור בין הטבע והנס
	יהודים ושקדים
	אי-אפשר להפריע ליהודי
	התבטלות גמורה
	כוחה של מחשבה
	יהודי כשליח ה'
	לתת לקב"ה מן המובחר
	נס המטות - הוכחה נצחית
	חשוב לעשות, חשוב שהמעשים יאירו

אני חלקך ונחלתך (במדבר יח,כ)

לאחר מחלוקת קורח ועדתו נגד אהרון הכוהן, בא ציווי מיוחד מאת הקב"ה לאהרון, כדי לחזק את מעמד הכהונה. בתוך הדברים אומר לו הקב"ה: "אני חלקך ונחלתך בתוך בני-ישראל".¹ באותו דיבור מגדיר הקב"ה גם את מעמדו של שבט לוי כולו: "ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוויים מתוך בני-ישראל... לעבוד את עבודת אוהל מועד".²

מהו ההבדל בין ההבדלה שהבדיל הקב"ה את הכוהנים להבדלה שהבדיל את הלוויים?

בעניין זה מצאנו שתי שיטות - שיטת רש"י ושיטת הרמב"ם.

שתי הבדלות

לפי דעת רש"י, ההבדלה שהובדלו הכוהנים היא הבדלה שונה במהותה מהבדלתם של הלוויים. הכוהנים הם משרתי ה', והקב"ה הבדילם לשרתו ולכהן לפניו. לעומתם, הלויים אינם נחשבים משרתים ישירים של הקב"ה, אלא הם הובדלו להיות הנציגים של עם-ישראל בסיוע לעבודת המקדש.

לכן האמירה "אני חלקך ונחלתך" נאמרה רק לכוהנים, שאותם הבדיל הקב"ה להיות משרתיו, וממילא הוא חלקם ונחלתם; ואילו ללוויים רק נקבע שכר מיוחד מאת בני-ישראל, "חלף עבודתם אשר הם עובדים את עבודת אוהל מועד".³

הבדלה אחת

הרמב"ם סבור, שההבדלה שהבדיל הקב"ה את הכוהנים ואת הלוויים היא בכללותה הבדלה אחת במהותה, אלא שבתוך הבדלה זו עצמה הובדלו הכוהנים יותר מהלויים, לצורך עבודת המקדש.

וכך אומר הרמב"ם⁴: "זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש, שנאמר⁵, בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי". לאחר מכן מוסיף הרמב"ם⁶: "הכוהנים הובדלו מכלל הלוויים לעבודת הקרבנות, שנאמר⁷ וייבדל אהרון להקדישו קודש קודשים".

לוויים וכוהנים

ידוע שלעתיד לבוא⁸ יהיו הלוויים בדרגת כוהנים, והם אף יהיו למעלה ממדרגת הכוהנים. מכאן שיש בלוויים מעלה מיוחדת שבה הם עולים אפילו על הכוהנים.

מעלתם של הלוויים היא בכך, שאין להם שום מציאות משל עצמם.⁹ לבני-ישראל יש נחלה משל עצמם, ואילו לכוהנים נאמר "אני חלקך ונחלתך", והקב"ה הוא נחלתם, וממילא מציאותם היא בכך שהם משרתי ה'. לעומתם, ללוויים אין שום מציאות משל עצמם, והם מבטאים את ההתבטלות המוחלטת לקב"ה, עד כדי אובדן גמור של המציאות העצמית. דווקא העבודה הזאת של הלוויים - התבטלות גמורה - יוצרת את ההתחברות וההתקשרות¹0 האמיתית עם הקב"ה, וזו מעלתם המיוחדת של הלוויים.

עלינו ללמוד ממעלה זו של הלוויים ולשאוף להגיע לידי התבטלות גמורה, שהיא הכלי לקבלת קדושתו של הקב"ה וכל הברכות הנלוות אליה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כח, עמ' 115)

----------

1) במדבר יח,כ.
2) שם ו.
3) שם כא.
4) הלכות כלי המקדש תחילת פרק ג.
5) דברים י,ח.
6) הלכות כלי המקדש תחילת פרק ד.
7) דברי הימים א כג,יג.
8) תניא פרק נ. מלקוטי תורה להאריז"ל (יחזקאל). וראה בארוכה לקוטי תורה במדבר נד, סוף עמוד ב ואילך.
9) ראה תורה אור שמות סב,ג.
10) לוי מלשון ילווה, כמו שכתוב בפרשת ויצא (בראשית כט,לד).