מאמרים נוספים בפרשה
	שלוש אותיות, שלוש תפיסות
	לראות את היחיד שבציבור
	בית מלא ספרים חייב במזוזה
	מיטב הכוחות - לקב"ה
	מחלוקת שהניבה תוצאה חיובית
	מה, בעצם, רצה קורח?
	שוויון - לא בכל תנאי
	מעלת האור
	התשוקה לכהונה - תשוקה חיובית
	לימוד זכות של משה רבנו
	ניסיון ההצלה האחרון
	החיבור בין הטבע והנס
	יהודים ושקדים
	אי-אפשר להפריע ליהודי
	התבטלות גמורה
	כוחה של מחשבה
	יהודי כשליח ה'
	לתת לקב"ה מן המובחר
	נס המטות - הוכחה נצחית
	חשוב לעשות, חשוב שהמעשים יאירו

כך אמר להם... אנו אין לנו אלא ה' אחד... וכוהן גדול אחד, ואתם מאתיים וחמישים איש מבקשים כהונה גדולה - אף אני רוצה בכך (פירוש רש"י, במדבר טז,ו)

מחלוקת קורח ועדתו על משה רבנו מעוררת שאלה גדולה: הרי הקב"ה הבטיח למשה: "וגם בך יאמינו לעולם"¹; כיצד קרה הדבר, שבאותו דור ממש גרר אחריו קורח עדה שלמה (ובתוכם צדיקים!) לכפור בכך שמשה הוא נביא ה'?!

בכלל, מחלוקת קורח ועדתו לא הייתה פשוטה כל-כך. מאתיים וחמישים האנשים מקטירי הקטורת היו צדיקים, נשיאי העדה; וכי לא האמינו שהקב"ה שלח את משה?! גם להיטותם להקטיר קטורת אינה מובנת, שהרי הם ידעו כי "בו נשרפו נדב ואביהו"² ושזר המקריב קטורת מתחייב בנפשו!

טעות שהכשילה

את התשובה על כך נמצא במענהו של משה למקטירי הקטורת²: "אנו אין לנו אלא ה' אחד... וכוהן-גדול אחד, ואתם מאתיים וחמישים איש איש מבקשים כהונה גדולה? אף אני רוצה בכך!". וכי גם משה רצה ליטול מאהרון אחיו את הכהונה הגדולה?!

חייבים אפוא לומר, שבמחלוקת קורח ועדתו הייתה נקודה חיובית. הם ידעו שמשה הוא נביא ה' ולא ערערו על כך שדבריו באו מאת ה', אך חשבו, בטעות, שניתן להוסיף או לשנות את הדברים³.

הם ראו כיצד הצליחה תפילה (של משה) לבטל גזר-דין של הקב"ה (אחרי חטא העגל וחטא המרגלים). הם גם זכרו שה' העביר את הכהונה מהבכורים אל אהרון ובניו. ואז חשבו: אולי נוכל גם אנו להעביר את הכהונה אלינו.

קרוב אל ה'

התשוקה לכהונה היא שהניעה אותם. תשוקה זו כשהיא לעצמה, היא דבר חיובי ונעלה מאוד, עד שאף משה חפץ בה - "אף אני רוצה בכך". הם רצו כהונה גדולה כדי להיות נבדלים מכל ישראל, "קודש-קדשים, (עומד) לפני ה' לשרתו"⁴. אבל הם לא הבינו שהכהונה אינה ניתנת להעברה.

רצונם לשרת את ה' היה כה עז, עד שהיו מוכנים להקטיר את הקטורת ולמות (שהרי ידעו את התראת משה² ש"כולם אובדים"), ובלבד שיוכלו, לפחות זמן מועט, לעבוד בקודש ולהיות קרובים אל ה' (כמו הכוהנים הגדולים בבית שני, ש"כל אחד ואחד לא הוציא שנתו", מכיוון שלא היו ראויים לכך, ובכל-זאת חפצו בתפקיד הכוהן הגדול, מחמת גודל תשוקתם להיכנס לקודש-הקודשים ולראות את השכינה בגלוי).

לא למחלוקת

תשוקה זו שאבו בני-ישראל ממעמד הר-סיני, שבו היה כל העם במדרגת כוהן-גדול ("ממלכת כוהנים"⁵). מכאן נבעה אחר-כך התשוקה להיות כוהנים גדולים בפועל, וזו הייתה סיבת המחלוקת.

ממחלוקת קורח יכול כל יהודי ללמוד לקח כפול: מצד אחד צריך יהודי שתהיה בלבו תשוקה להיות 'כוהן גדול' ולהיות קרוב לעבודת הקודש; אך מצד שני, אסור שבפועל יהיה "ויקח קורח" - לצאת ולחלוק על הסדרים שקבע הקב"ה. ההשתוקקות בפני עצמה היא חיובית, אך לא ההתנגדות והקנאה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יח, עמ' 187)

----------

1) יתרו יט, ט.
2) תנחומא קורח ה. במדבר רבה פרשה יח,ח. פירוש רש"י במדבר טז,ו.
3) על דרך פירוש רש"י בראשית מט,ג בסופו. פירוש רש"י שמות ד,יד. - ולהעיר מאור החיים במדבר טז,כח.
4) דברי הימים א כג,יג.
5) שמות יט,ו.