מדוע תתנשאו על קהל ה' (במדבר טז,ג)
המחלוקת החריפה של קורח כנגד משה רבנו הייתה (מבחינת סדר הזמנים) לאחר פרשת המרגלים.1 מסתבר אפוא לומר, שדווקא הדרך שבה נסתיימה פרשת המרגלים היא שגרמה לקורח לחלוק על משה רבנו.
(לא נראית שום סיבה אחרת שגרמה לכך דווקא בתקופה זו. אם העברת הכהונה לאהרון ולבניו היא שהתסיסה את קורח, הרי זה היה יותר משנה קודם לכן2. ואם מינויו של אליצפן בן-עוזיאל לנשיא בני-קהת פגע בו3 - אף זה היה כמה חודשים קודם לכן. על-כן מסתבר לומר, שאמנם הדברים הללו יצרו הצטברות של מרירות בליבו, ואולם ההחלטה לצאת במלחמה גלויה באה בעקבות פרשת המרגלים).
מהו העיקר?
המרגלים טענו, שכדי להיות קרובים לקב"ה מוטב להישאר בתנאי המדבר ולא להיכנס לארץ-ישראל, שבה עלולים החיים הגשמיים להפריע לדבקות בה'. על כך השיב להם משה רבנו, כי לא הדבקות הרוחנית בה' היא העיקר, אלא "המעשה הוא העיקר" - הדבר החשוב ביותר הוא קיום המצוות בפועל, וזאת אפשר לקיים דווקא בארץ-ישראל.
התשובה הזאת של משה רבנו גרמה לקורח לצאת במחלוקת נגדו. אמנם קורח ידע שבלימוד התורה ובדרגה הרוחנית עומדים משה ואהרון הכוהן למעלה הרבה מכל אדם אחר. הוא ידע שמשה רבנו קיבל את התורה מפי הגבורה, ואהרון הכוהן היה הראשון שקיבל אותה ממשה.4 על כך לא ערער.
אותן תפילין
אבל פתאום הוא שומע עכשיו ממשה רבנו, שהדרגה הרוחנית ומידת הדבקות בה' אינם העיקר; העיקר הוא המעשה. אם-כן, טען קורח, "מדוע תתנשאו"? אם הדבר החשוב ביותר הוא המעשה, הרי אתם ואני וכל יהודי, אפילו פשוט שבפשוטים, מניחים אותן תפילין ומקיימים אותן מצוות! מהו היתרון שיש לכם עלינו מבחינת קיום המצוות?!
זו הייתה טענתו של קורח, ובכך טעה כפי שטעו המרגלים. הטעות של קורח ושל המרגלים כאחד נבעה מתפיסה קיצונית וחד-צדדית של דברים, מבלי להבין את המורכבות והשילוב שביניהם. המרגלים הפכו את הדבקות הרוחנית לעיקר, ואילו קורח ראה בקיום המעשי את תכלית הכול. המרגלים זלזלו בקיום המעשי של המצוות, ואילו קורח ביטל את חשיבותה של הכוונה והדבקות בה'.
דרוש שילוב
האמת היא, שהקב"ה רוצה את שני הדברים כאחד: גם את הכוונה וגם את קיום-המצווה בפועל; גם את ההתקשרות הרוחנית נפשית בין האדם לקונו וגם את ההקפדה על הדקדודים המעשיים של המצוות.
שני הצדדים הללו הם מקשה אחת, כמו נפש וגוף שמתמזגים יחדיו למציאות אחת. המרגלים לא הבינו שכל ערכה של הדבקות הרוחנית היא אך ורק כאשר היא מלווה את קיום המצוות בפועל; ואילו חטאו של קורח נבע מכך, שלא הבין כי "מצווה בלא כוונה כגוף בלא נשמה", ושגם הכוונה, הרגש וההתקשרות הרוחנית בין האדם לה', הם חלק עיקרי מהמצוות.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1048)
----------
1) סדר עולם רבה פרק ח. הובא ברשב"ם ותוספות בבא בתרא קיט,א.
2) ירושלמי יומא פרק א הלכה ה. זבחים קטו,ב. וראה בחיי לשמות יט,כב.
3) במדבר רבה ותנחומא תחילת פרשת קורח. הובא ברש"י תחילת פרשת קורח.
4) עירובין נד,ב.
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
