מאמרים נוספים בפרשה
	התנשאות אמיתית
	להפוך מדבר למקום יישוב
	אי השבח - הוא השבח
	למה התשובה אינה במניין המצוות
	הצדקה - של הקב"ה
	מי יכול להסתתר מהקב"ה?
	זו רק רוח-שטות
	מעשה אחד, כוונות שונות
	שכרה של שמירת שבת
	אחדות בתוך הייחודיות
	לשמוע את הקול
	לגרש את הרע ולאסוף טוב

איש איש כי תשטה אשתו (במדבר ה,יב)

פרשתנו עוסקת בדיני אישה סוטה. זו אישה שבעלה קינא לה והזהירה: "אל תסתרי עם איש פלוני", והיא עברה על הוראתו. ידוע, שאיש ואישה מסמלים את הקב"ה (איש) ואת עם-ישראל (אישה).¹ מכאן, שגם דיני הסוטה מצויים ביחסים שבין ישראל לקב"ה.

כשם שבעל מקנא לאשתו, אף הקב"ה 'מקנא' לכנסת-ישראל ומזהיר כל יהודי ויהודי (בלשון יחיד): "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני"²! אל תיסתר עם אל אחר! ממש כאזהרת הבעל לאשתו.

הגאווה מסתירה

אלא שאזהרה זו אינה ברורה: כיצד ייתכן להסתתר מהקב"ה, אשר מלוא כל הארץ כבודו? הלוא כבר נאמר: "אם ייסתר איש במסתרים ואני לא אראנו?"³, ו"לית אתר פנוי מיניה"⁴ [=אין מקום פנוי ממנו, מהקב"ה]. איך יכול אפוא להיות מצב של 'הסתתרות' מפני הקב"ה?

יש אפשרות אחת - כשיהודי הוא בעל-גאווה. עליו אומר הקב"ה⁵: "אין אני והוא יכולים לדור". הקב"ה אינו נמצא עם הגאוותן, וכביכול אף אינו רואהו. וכפי שמפרש הבעש"ט את הפסוק: "אם יסתר איש במסתרים ואני - לא אראנו". אם יש באדם הרגשה של אני, של גאווה וישות עצמאית, כי-אז "לא אראנו", הקב"ה, כביכול, אינו רואהו.

אותיות חקוקות

מה עושים אפוא במצב כזה? הבה נביט בדיני הסוטה: הגמרא (בירושלמי⁶) אומרת, שאם הבעל מחל על קנאתו, נמחל לאישה, "כל זמן שלא נמחקה המגילה". הרי שאם יהודי נמצא במצב "שלא נמחקה המגילה", די לו במחילתו של הקב"ה.

נתבונן במהות המחיקה ומזה נבין איך אפשר להבטיח שלא יהיה ניתן למחקה. המחיקה מסירה את האותיות מהקלף, ובכך מגלה, שאף קודם לכן היו האותיות והמגילה שני דברים נפרדים (דיו וקלף), ומשום כך יכלו להימחק. אילו היו דבר אחד, לא היו יכולים להיפרד זה מזה. לעומתן, אותיות חקוקות הן מציאות אחת עם האבן שעליה נחקקו, ולכן אי-אפשר לעולם למחוק אותן ולהפרידן מהאבן.

תשובה מועילה

זו אם-כן העצה: לא להיות כאותיות כתובות, שאפשר להפרידן מהקלף, אלא כאותיות חקוקות, שנעשו דבר אחד עם האבן. פירוש הדבר, שהקשר עם התורה צריך להיות מתוך התאחדות מוחלטת עמה, עד שאי-אפשר יהיה 'למחוק' מן האדם את אותיותיה. במקרה כזה, אף אם חודרת ללב האדם תחושת גאווה, מועילה מחילת הקב"ה, שהוא "רב לסלוח".

אך אם "נמחקה המגילה", אם התורה והיהודי הם שני דברים נפרדים - במקרה כזה הגאווה מפרידה באמת את היהודי מן הקב"ה. אז עליו לנהוג כסוטה, שהייתה מביאה מנחת שעורים, מאכל בהמה.⁷ עליו לדעת ולחוש שהוא "עני בדעת"⁸, כבהמה שאין לה דעת, ולעורר בנפשו התבטלות פנימית לקב"ה. ו"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם".⁹

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1032)

----------

1) ראה לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 984.

2) שמות כ,ג.

3) ירמיה כג, כד. וראה תהילים קלט,ז.יב.

4) תיקוני זוהר תיקון נז (צא, סוף עמוד ב). הובא בשער היחוד והאמונה פרק ז.

5) סוטה ה,א.

6) סנהדרין פרק ח הלכה ו.

7) סוטה יד,א.

8) ראה נדרים מא,א.

9) ברכות לד,ב.