מאמרים נוספים בפרשה
	אחדות אמיתית - סביב התורה
	הכנה לקבלת התורה
	גם במדבר מקימים משכן לה'
	מפקד שיש בו כוח
	עם התפקיד באים הכוחות
	חשיבותה של הכמות
	דבר ספור לא מתבטל
	מיפקד שמבטא חיבה ואחדות
	הפרט מתחבר עם הכלל
	למעלה ממספרים וחישובים
	לשמור על הגבולות
	הקדושה תמיד בהישג-יד
	להיוולד מחדש
	טוב לצדיק, טוב לשכנו
	שלושה מעגלים של התמודדות
	ספירה שהיא הכנה
	שתי ספירות כהכנה לשבועות

את מטה לוי לא תפקוד  (במדבר א,מט)

בפרשתנו מצווה הקב"ה למנות את כל בני-ישראל, על-ידי שכל יהודי ייתן "בקע לגולגולת"¹, ומשה רבנו ספר לאחר מכן את השקלים. אך על שבט לוי יש ציווי מיוחד: "את מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תישא בתוך בני-ישראל".² שבט לוי נמנה לבדו, וגם הדרך שבה נספר הייתה שונה.

רש"י מביא על כך שני טעמים: א) "כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו". הואיל ושבט לוי נועד לשרת במשכן, לכן הוא נמנה בנפרד מכל שבטי ישראל. ב) הדבר נועד להוציא את שבט לוי מכלל אלה שעליהם נגזרה אחר-כך הגזירה למות במדבר³ (מחמת חטא המרגלים).

לכן לא נספר שבט לוי בשיטה שבה נספר כל העם, אלא על-פי רוח-הקודש, כפי שאומרים חז"ל⁴, שמשה רבנו עבר בפתח כל אוהל והשכינה הכריזה: "כך וכך תינוקות יש באוהל".

מיפקד בכל זמן

לפנינו אפוא שני סוגים בעם-ישראל: אלה שנספרו בשיטה הרגילה ואלה שנספרו על-פי רוח-הקודש. אולם היה סוג שלישי, והוא אהרון הכוהן שלא נספר כלל⁵, גם לא במניין בני שבטו (לוי).

הלוא התורה נצחית היא⁶ והוראותיה תקפות בכל זמן ובכל מקום. גם עניין זה של מניין בני-ישראל - על שלושת הסוגים שבו - נצחי, והוא בא לידי ביטוי בעבודתו הרוחנית של כל יהודי, שיש בה שלושה סוגים ושלוש דרגות.

מצוות ותורה

הדרגה הראשונה, שהיא נספרת בשיטה הרגילה, היא קיום המצוות. המצוות ניתנו במספר קבוע ומדויק - תרי"ג - והתורה אף מזהירה⁷: "לא תוסיפו... ולא תגרעו". כמו-כן, גם בפרטי המצוות נותנת התורה מידות ושיעורים מדוייקים.

למעלה מזה עומדת התורה, שאינה מדודה ומוגדרת, כפי שנאמר עליה⁸: "ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים". יתרה מזו: התורה עומדת אפילו מעל מגבלות הזמן והמקום, שלכן נאמר⁹: "כל העוסק בתורת עולה, כאילו הקריב עולה", בלי להתחשב בכך שהאדם אינו נמצא בבית-המקדש וגם לא בזמן של הקרבת העולה.

יהודי ככוהן גדול

אף-על-פי-כן, מכיוון שבכל-זאת יש צורך לומר שהתורה "ארוכה מארץ מידה", מכאן שיש בה גדרים מסויימים של מידה והגבלה (שכן על דבר שאינו בגדרי 'מידה' כלל, אין מקום לומר שהוא למעלה ממידה). הדרגה השלישית בעבודת-ה' שהיא לגמרי מעל כל הגבלה היא - מסירות-נפש.

מסירות-הנפש היא בדוגמת עבודת הכוהן הגדול, שעליו נאמר¹⁰: "ומן המקדש לא יצא". יהודי יכול להגיע לדבקות מוחלטת ובלתי-מוגבלת בקב"ה, עד שהוא מוכן למסור את נפשו למענו. זו דרגת הקדושה העליונה ביותר, שקשורה עם עצם נקודת היהדות שבכל יהודי, ובכוחו לגלותה ולבטאה בחיי היום-יום.

שלוש הדרגות הללו צריכות להתקיים בעבודתו של יהודי בכל יום ויום. עליו לעסוק במצוות, ללמוד תורה, וכל זה מתוך מסירות-נפש והתקשרות פנימית עמוקה בין עצם נשמתו לבין הקב"ה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לג, עמ' 1)

----------

1) במדבר א,ב. וברש"י שם.

2) שם א,מט.

3) שם יד,כט.

4) פירוש רש"י על הפסוק "על פי ה'" (שם ג,טז).

5) פירוש רש"י על הפסוק שם ג,לט.

6) תניא תחילת פרק יז.

7) דברים ד,ב. ועל דרך זה שם יג,א.

8) איוב יא,ט.

9) מנחות בסופה.

10) ויקרא כא,יב. רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ה הלכה ז. וראה גם הלכות ביאת מקדש פרק א הלכה י.