מאמרים נוספים בפרשה
	להפוך את הרע לטוב
	כוחו של הרע שמתהפך לטוב
	מנהיגי ישראל מול מנהיגי האומות
	הפיכת הקללה לברכה
	עוצמתם של יהודים
	בלעם מפריך את טענת לבן
	האבות והאימהות של הקיום היהודי
	משנאה בלי טעם לאהבה בלי טעם
	המעלות העצמיות של ישראל
	החיבה של עם-ישראל
	לחטוף מסירות-נפש
	הנבואה על שובה
	הצניעות של עם-ישראל
	נתברכו בזכות הצניעות
	המשיח יביא שלמות
	מה יעשה המשיח כשיבוא?
	הכרת המציאות העצמית
	גם כשכרע האריה - אריה הוא
	טענה שמטרתה להתיר איסור
	יראה ואהבה כנגד בלעם ועמלק

מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל (במדבר כד,ה)

לאחר שתי פעמים שבהן ניסה בלק להביא את בלעם לידי כך שיקלל את ישראל, ואילו הקב"ה שם בפיו דברי ברכה מופלאים - לקחו בלק אל ראש הפעור. בלעם צפה משם על עם-ישראל, "וירא את ישראל שוכן לשבטיו"¹, ובעקבות זאת "ותהי עליו רוח אלוקים".

מה ראה בלעם שגרם לאותה השראה של "רוח אלוקים" עליו? מפרש רש"י, שהוא ראה שני דברים: א) "ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין". ב) "ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אוהל חברו".

צניעות המשפחות

שני הדברים הללו שראה בלעם בעם-ישראל, הביאו אותו לקריאת התפעלות²: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל". כשאמר "מה טובו אוהליך יעקב", התכוון לבטא את התפעלותו מכך ש"ראה פתחיהן שאינן מכוונין זה מול זה"³; וכשאמר "משכנותיך ישראל", התכוון לעובדה ש"כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין".

שתי המעלות הללו מביאות לידי ביטוי את הצניעות הגדולה של עם-ישראל. המעלה הראשונה היא: "מה טובו אוהליך יעקב" - שפתחי האוהלים בעם-ישראל אינם מכוונים זה כנגד זה, כדי לשמור על הצניעות של כל משפחה ומשפחה.

שמירת הייחוס

למעלה מזה היא המעלה של "משכנותיך ישראל" - שכל שבט ושבט שמר על ייחוסו. הדבר מעיד על הזהירות הגדולה של בני-ישראל בצניעות, עד שידעו בוודאות את "ספרי ייחוסיהם ועדי חזקת לידתם"⁴, ולא התערבבו זה בזה. וכשראה בלעם מעלה זו, התפעל ביותר, עד ש"עלה בליבו שלא יקללם".⁵

מכל זה אנו למדים עד כמה גדול עניין הצניעות, ועד שאפילו דבר קל, כמו כיוון הפתחים, שלא יהיו זה כנגד זה, בכוחו לפעול אפילו על בלעם הרשע שלא יקלל את עם-ישראל, אלא שיברכם בברכה הגדולה: "כנחלים נטיו וגו'⁶".

הפיכת הקללה

אל יאמר אדם שצריך להיזהר רק בדבר גדול ועיקרי בצניעות, כעין זה ש"כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין", ואילו בפרט קל ביותר אין הכרח לדקדק. יש לדעת שגם פרט זה חיוני ועיקרי, עד שבכוחו להפוך כל דבר שלילי לתכלית הברכה.

ועדיין יש מקום לפיתויי היצר, שהדבר אמור רק בדרך התנהגות קבועה, אבל כשמדובר בהתנהגות זמנית וארעית, אין הכרח לדקדק בכל פרט קטן של דיני הצניעות. על כך באה ההוראה, שגם כשבני-ישראל נמצאים ב"אוהליך", באוהל ארעי (וכמו-כן כשנמצאים בדירות עראי במקומות הנופש בימי הקיץ⁷) - חיוני להיזהר בכל פרט של דיני הצניעות.

כשנזהרים בזה, הופך הקב"ה את כל העניינים השליליים לתכלית הברכה, ועד לייעוד השלם של "משכנותיך" - שיחזיר הקב"ה את משכנו, את בית-המקדש, שירד ויתגלה והקב"ה ישכון בו לעד ולעולמי עולמים.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יג, עמ' 78)

-----------
1) במדבר כד,ב
2) שם ה.
3) פירוש רש"י שם.
4) פירוש רש"ע במדבר א,יח.
5) לשון רש"י במדבר כד,ב, על הפסוק "ותהי עליו רוח ה'".
6) במדבר כד,ו.
7) וכאן המקום להדגיש בעניין שהזמן גרמא: אותם 'המקילים' בכמה ענייני צניעות בקיץ, ובפרט - כשנמצאים בדירת עראי מחוץ לעיר. ומהם האומרים: אחטא ואשוב - כאשר אשוב העירה. והדבר נוגע להתנהגות דברים גם-כן, ובפרט - לנשים, שהרי כל אחת ואחת מהן נקראת 'עקרת הבית'. ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו.