מאמרים נוספים בפרשה
	להפוך את הרע לטוב
	כוחו של הרע שמתהפך לטוב
	מנהיגי ישראל מול מנהיגי האומות
	הפיכת הקללה לברכה
	עוצמתם של יהודים
	בלעם מפריך את טענת לבן
	האבות והאימהות של הקיום היהודי
	משנאה בלי טעם לאהבה בלי טעם
	המעלות העצמיות של ישראל
	החיבה של עם-ישראל
	לחטוף מסירות-נפש
	הנבואה על שובה
	הצניעות של עם-ישראל
	נתברכו בזכות הצניעות
	המשיח יביא שלמות
	מה יעשה המשיח כשיבוא?
	הכרת המציאות העצמית
	גם כשכרע האריה - אריה הוא
	טענה שמטרתה להתיר איסור
	יראה ואהבה כנגד בלעם ועמלק

כי מראש - אלו אבות, ומגבעות - אלו אמהות (במדבר רבה כ,יט)

פרשתנו מתארת את סיפורו של בלעם בן בעור, נביאן של אומות-העולם, שנאלץ על-כורחו לברך את ישראל. אחד הדברים שאמר היה¹: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו". מפרשים חז"ל², ש"צורים" רומז לאבות, ו"גבעות" - לאימהות. בפסוק זה מודה בלעם, שייחוסו של עם-ישראל בא משלושת האבות ומארבע האימהות.

הגמרא אומרת³, כי בלעם היה מיוצאי חלציו של לבן הארמי ("בעור זה לבן"). בנבואתו האמורה מבטל בלעם את דברי לבן, שטען באוזני יעקב⁴: "הבנות - בנותי והבנים - בני". לבן טען שבני-ישראל שייכים לו. לכן היה צורך שאחד מצאצאיו ייאלץ להודות בעצמו, שהעם היהודי מתייחס אך ורק לאבות ולאימהות.

מי בעל-הבית?

עצם העובדה שהתורה מביאה את טענת לבן ואת הפרכתה מוכיחה, שיש לה יסוד מסויים. עלינו להבין אפוא מה עומד מאחוריה.

לבן מסמל את העולם החומרי, שעומד בניגוד לעולם הקדושה. לבן טוען לבעלות על היהודי, שצריך לעסוק בעניינים גשמיים וחומריים. כך אומר לבן: כל עוד אתה חי כאן, בעולם-הזה, וחייב לבוא במגע עם העולם הגשמי וצרכיו - שלי אתה. עשה את הדברים הללו כפי שאני מורה ומדריך.

יודע אני, מוסיף לבן וטוען, שאמנם אתה סבור כי זו ירידה זמנית בלבד, שמטרתה לזכך את העולם הגשמי ולהאירו באור אלוקי. הכול טוב ויפה. אבל למעשה, אתה נמצא כאן ועוסק בדברים נחותים, ובשעה זו אתה נפרד מהקב"ה, בין אם תרצה ובין אם לאו. אם-כן - שלי אתה!

אין נתק

זו טענה שלכאורה יש לה מקום, ולכן היא מובאת בתורה. אך התורה מביאה גם את דברי בלעם, שביטל אותה מכול וכול. בלעם ייחס את עם-ישראל לאבות ולאימהות, ובכך טמונה תשובה ניצחת לטענתו של לבן.

האבות הקדושים סימלו את כוחו של יהודי להיות דבק בקב"ה גם בעת שהוא עסוק בדברים גשמיים ירודים. בכל מעשיהם ובכל דרכיהם היו האבות בטלים לקב"ה באופן מוחלט, והיו כמכשיר בידו ('מרכבה' לשכינה). גם כשעסקו בזיכוך העולם-הזה לא התנתקו לרגע מאחדותו, והעולם הגשמי לא שלט עליהם.

אין ירידה

כוח זה הורישו האבות לכל יהודי. אין שום סיבה שהחיים הגשמיים יפרידו בין יהודי לקב"ה. כאשר העיסוק בגשמיות - אכילה, שתייה, שינה או עמל הפרנסה - נעשה בכוונה טהורה, כדי לעשות לה' 'דירה' בעולם-הזה - אין כאן שום ירידה רוחנית.

להפך, זוהי עלייה! כשיהודי יודע שהוא עוסק בענייני העולם כדי לזככם ולהשכין בהם קדושה, הוא פועל בשליחותו של הקב"ה וברגע זה עצמו הוא דבק בו וברצונו, וממלא את הייעוד הגדול⁵: "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 340)

----------

1) בלק כג ט.

2) במדבר רבה כ,יט.

3) סנהדרין קה,א.

4) בראשית לא,מג.

5) תנחומא נשא טז. וראה שם בחוקותי ג. בראשית רבה סוף פרשה ג. במדבר רבה פרשה יג,ו. תניא פרק לו.