מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו (במדבר כג,ט)

באחד הפסוקים הראשונים של נבואת בלעם נאמר¹: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו". רש"י מפרש מילים אלה כרמז לראשי האומה: "אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שורשיהם, ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו, על-ידי אבות ואימהות".

פירושו זה של רש"י מבוסס על מה שהתורה אומרת בתחילת דברי בלעם: "וישא משלו ויאמר".² כלומר, בלעם מדבר במשלים וברמזים. לכן כשאומר בלעם "כי מראש צורים אראנו", ברור שאין כוונתו רק לתאר את המיקום שממנו הוא נושא את דבריו, אלא לבטא מעלה עמוקה של עם-ישראל.

צריך משל

הצורך במשל מתעורר כאשר מבקשים להביע רעיון עמוק, שקשה לבטאו במילים רגילות. או-אז משתמשים במשל, שמקרב אותנו אל הרעיון המקורי. אף כאן כך: בלעם רואה בעיני-רוחו את העוצמה האין-סופית של עם-ישראל, והמשל הקרוב ביותר כדי לתאר את נחישות-כוחם של היהודים הוא חוזקם של 'צורים' ו'גבעות'.

בלעם נזקק למשל, משום שבמושגים המקובלים אי-אפשר כלל להבין את מהות חוזקם של ישראל, חוזק שמגיע מהאבות. זה אינו חוזק גשמי-חומרי, אלא חוזק רוחני-נשמתי, וכדי להביעו יש צורך במשל.

כוחה של התבטלות

במונחים גשמיים, עוז ותוקף מבטאים מציאות אישית גדולה יותר. ככל שאתה יותר 'יש' ויותר 'מציאות', כך אתה חזק יותר. אך בעם-ישראל ההפך הוא הנכון - ככל שהם פחות 'יש' ויותר בעלי תחושת התבטלות לקב"ה, כן גדלה עוצמתם.

העוז האמיתי של יהודי נעוץ בתכונת המסירות-נפש שלו; בכך שיהודי מוכן לאבד את כל מציאותו למען ה'. כשמעמידים יהודי בניסיון על אמונתו ועל דבקותו בקב"ה, הוא חש שהיפרדות מהקב"ה היא דבר בלתי-אפשרי בשום-אופן, עד שהוא מוסר את נפשו בפועל ממש. תוקף רוחני זה יוצר את ייחודו של עם-ישראל, כפי שנאמר בהמשך³: "הן עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב".

עוצמה נצחית

עוז זה נלקח מהאבות ומהאימהות. אבות האומה - אברהם, יצחק ויעקב, והאימהות - שרה, רבקה, רחל ולאה - הם המורישים כוחות-נפש אלה לכל יהודי, עד סוף כל הדורות.

ואף דבר זה אינו נתפס במושגים גשמיים. בדרך-כלל, ככל שחולף הזמן, הדברים נחלשים והולכים. וכאן, מדור לדור עוברת תכונת מסירות-הנפש בכל תוקפה ועוצמתה, ואין בה שום שינוי וחולשה. כי זהו חוזק רוחני-אלוקי, השאוב ממקורות קדושים - האבות והאימהות - ולכן הוא קיים בכל יהודי עד עולם.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כח, עמ' 165)

----------
1) במדבר כג,ט.
2) שם ז.
3) שם ט.