מאמרים נוספים בפרשה
	מי יכול להאיר נשמות?
	אם אתה יכול - אתה חייב
	הקב"ה נותן כוחות ואנחנו מבצעים
	לשאוף לקדושה המירבית
	למצוא את האחדות
	פסח מצרים ופסח המדבר
	לעולם יש תקנה
	לנצל כל הזדמנות
	סור מרע ועשה טוב
	שמחה שחודרת לגוף
	שונאי ישראל - שונאי ה'
	רווחת הרוב מול טובת המיעוט
	לחם מן השמים - לכל
	המוציא לחם מן השמיים
	כוחו של משה
	הגבוה והעניו מכול
	ענווה והשראת השכינה
	עם-ישראל כמנורת בית-המקדש
	תקיעת החצוצרות בעת מלחמה ובעת שמחה
	נחמתו של אהרן הכוהן

איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחקה (במדבר ט,י)

בפרשתנו מופיעה מצוות פסח שני. התורה קובעת, כי מי שלא הקריב את הפסח בי"ד בניסן, משום שהיה טמא או "בדרך רחוקה"¹, יכול להקריב את הפסח כעבור חודש, בי"ד באייר.

מהי דרך רחוקה²? יש מפרשים שהאיש היה במקום שממנו לא הייתה לו אפשרות להגיע לעזרה עד סוף זמן השחיטה. אולם רש"י מפרש אחרת: הוא אומר שאף מי שהיה מחוץ למפתן העזרה בעת שחיטת הפסח, ואפילו היה יכול להיכנס אליה ולא נכנס - נחשב שהוא "בדרך רחוקה" וביכולתו להקריב פסח שני.

הדבר אינו מובן: פסח שני נועד לתת תקנה למי שהיה אנוס ונמנע ממנו להקריב את הקרבן, ואילו אדם זה היה יכול להקריב את הפסח ולא הקריבו בזדון?!

דרגות בזדון

ההסבר הוא, שיש הבדל בין מי שזדונו היה בעצם אי הקרבת הפסח לבין מי שהזיד בעניין צדדי. מי שנכח בעזרה בעת הקרבת הפסח ואף-על-פי-כן לא הקריב את הקרבן, עליו נאמר "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה".³ אולם מי שלא נכח בעזרה, זדונו הוא באי-בואו לעזרה, אך בעניין הקרבת הפסח עצמו היה אנוס, מכיוון שלא היה רשאי להקריב את הקרבן במקום שבו שהה.

לכן גם מי שעמד מחוץ למפתן העזרה ולא נכנס להקריב את הפסח - אף שהוא מזיד לעניין אי-כניסתו לעזרה - נחשב בבחינת אנוס והתורה נותנת לו תקנה להקריב פסח שני.

תקנה למזיד

לאמיתו של דבר, גם מי שהזיד בעצם הקרבת הפסח - היה בעזרה ולא הקריב את הקרבן - יכול לתקן את חטאו על-ידי הקרבת פסח שני. הרמב"ם⁴ פוסק, שעונש הכרת חל עליו רק אם לא הקריב פסח שני, אבל אם עשה פסח שני - הוא נפטר מהכרת.

יתרה מזו: בעניין התשובה יש כלל⁵ ש"האומר אחטא ואשוב, אין מספיקים בידו לעשות תשובה", אולם בעניין קרבן פסח לא מצאנו בשום מקום שמי שאינו מקריב פסח ראשון, משום שהוא סומך על האפשרות להקריב פסח שני, הדבר לא יועיל לו.

הכול ייגאלו

זה ייחודו של פסח שני, שמבטא את היכולת לתקן גם חטא שנעשה בזדון ממש. לכן לומדים מפסח שני את הכלל שלעולם לא אבוד ושתמיד אפשר לתקן.⁶ גם מי שהיה 'טמא' או 'בדרך רחוקה' ואפילו כשהדבר היה 'לכם' (מרצונו) - בכל-זאת נותנת לו התורה אפשרות של תיקון וכפרה.

וכך יהיה גם בגאולה הקרובה לבוא על-ידי משיח-צדקנו, שלא יהיה אפילו יהודי אחד שיישאר בגלות.⁷ אפילו מי שלא ירצו להיגאל, גם אותם יגאל הקב"ה, כהבטחתו בדברי הנביאים, שגם אותם יהודים שיהיו "אובדים בארץ אשור" ו"נידחים בארץ מצרים", גם הם יבואו "והשתחוו לה' בהר-הקודש בירושלים"⁸ - בקרוב ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ח, עמ' 61)

----------

1) במדבר ט,י.

2) משנה פסחים צג,ב.

3) במדבר ט,יג.

4) הלכות קרבן פסח תחילת פרק ה.

5) משנה יומא פה,ב.

6) היום יום - יד באייר.

7) ראה לקוטי שיחות כרך א עמוד 252. כרך יא שיחה א לפרשת שמות.

8) ישעיה כז,יג.