מאמרים נוספים בפרשה
	יסוד הכול - קבלת-עול
	למעלה מהבריאה – ובתוך הבריאה
	אפשר להגיע אל העל-טבעי
	מתחילים בכפייה ומגיעים להכרה
	הברכה המיוחדת
	לשמור על המקדש
	ללמוד ולהבין מתוך התבטלות
	ליצור חיבור בין הבורא לבריאה
	"סימני כשרות" בעבודת-ה'
	יהודי מקדש את העולם
	דג שמלמד את עקרונות ההשגחה
	בלי ישות עצמית
	עבודת-ה' לשמה
	כוחו של ציבור
	לא קל להבחין ברע
	לפזז ולכרכר לפני ה'
	לא להחמיץ את השעה
	להחדיר את השמיני בתוך השבע
	כשהחסד והאמת נפגשים

ויהי ביום השמיני (ויקרא ט,א)

פרשתנו נפתחת בתיאור היום השמיני למילואים, שבו הייתה חנוכת המזבח וכבוד ה' שכן לראשונה באוהל מועד. על שם זה נקראת הפרשה כולה - שמיני.

ידוע¹ גם-כן, ששמונה הוא מספר מקודש, שמסמל את העל-טבעי (לעומת שבע, שמסמל את מסגרת הבריאה). 'שמיני' מבטא קדושה נשגבה ביותר, שלעומתה אין שום מציאות של רע.

והנה, דווקא בפרשה זו אנו פוגשים את הדינים, העוסקים בהבחנה בין בעלי-חיים טהורים לטמאים, ואת הצורך "להבדיל בין הטמא ובין הטהור".² וכי דווקא כאשר עומדים בדרגה כה נפלאה של קדושה והתעלות, זה המקום להבחנות בין טומאה לטהרה?!

הבחנות דקות

רש"י על התורה מסביר, שדברי הפסוק הנ"ל מכוונים לצורך להבדיל בין דברים דקים ועדינים. למשל, בדיני שחיטה ההלכה היא, שהסכין צריך לחתוך את רוב הקנה והוושט, אך יכול להיווצר מקרה גבולי, של ספק בין "נשחט חציו של קנה לנשחט רובו". לזאת מתכוונת התורה כשהיא אומרת שיש לדעת "להבדיל בין הטמא ובין הטהור".

כאשר ההבדל הוא כה דק, כחוט השערה - נדרש כוח מיוחד מאת הקב"ה. אין קושי להבדיל בין דברים ברורים, כשאין ספק מי הטהור ומי הטמא. אבל כשמדובר בהבחנות דקות, שיכולות להכשיר או להטריף - זאת אין האדם יכול לעשות בכוחותיו-הוא, והוא זקוק לסיוע מיוחד מלמעלה.

"אצטלא דקדושה"

אחת הדרכים הנקוטות בידי יצר-הרע היא, לעטות על עצמו 'אצטלא דקדושה'.³ הוא מופיע במסווה של נימוקים למדניים, כביכול, ומנסה לפתות את האדם לעשות את רצונו. שיטה זו יוצרת מצבים שלא תמיד מסוגל האדם להתמודד עמהם. כאשר האדם יודע שמדובר בעבירה, קל לו לדחותה מפניו; אך כשהעבירה מחופשת למצווה - הוא עלול להתקשות "להבדיל בין הטמא ובין הטהור".

העצה הבטוחה להינצל מפיתויים מסוג זה היא להגיע ל'שמיני'. כל עוד נתון האדם בתוך גדרי העולם ובתוך מסגרת הטבע, עלול יצר-הרע להפילו ברשתו. אך כשהוא מתעלה ומתקשר עם מה שלמעלה מהטבע - עם הקב"ה עצמו, המרומז ב'שמיני' - כי-אז הוא מסוגל להבחין גם בפיתויים דקים אלה.

תחושה פנימית

הקשר של יהודי עם הקב"ה צריך שיהיה כה חזק, עד שאפילו השכל לא יוכל להסיטו מרצון ה'. הוא צריך שתהיה לו תחושה פנימית עמוקה מהו רצון ה'. הוא צריך להיות קשור עם בחינת ה'שמיני' - העל-טבעית - ואז יוכל למצוא גם את הרע המסתתר מאחורי מסווה של מצווה, כביכול.

לכן דווקא בפרשת שמיני מדובר על ההבדלה "בין הטמא ובין הטהור", כי הכוח להבחין גם בדקויות של רע, נלקח מהקב"ה עצמו, מדרגת ה'שמיני'.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 65)

----------

1) שאלות ותשובות הרשב"א חלק א סימן ט. כלי יקר ריש פרשת שמיני. ונתבאר באריכות בדיבור המתחיל ויהי ביום השמיני תש"ד (פרק י ויא) ותש"ה. ובכמה מקומות.

2) ויקרא יא,מז.

3) ראה 'היום יום' עמ' סד.