מאמרים נוספים בפרשה
	ציווי שחודר לעומק הנפש
	כמות יוצרת איכות
	למסור לה' את ההנאה
	כל העבודות חשובות
	לא להישאר בלי אש
	לחבר את הפנים עם החוץ
	תודה על הניסים
	משה רבנו ככוהן גדול
	איך מגיעים להשראת השכינה
	קרבן פסח כאן ועכשיו
	כשהחושך עצמו מאיר
	אי השבתת השמחה – חלק מהעבודה
	עמלק גלוי, עמלק נסתר
	נס שמגדיל את השבת
	תכלית בריאתו של 'ארור המן'
	יהודי נדרש להשפיע על העולם
	יש כפרה ויש ריצוי

אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה (ויקרא ו,ו)

בפרשתנו מצווה התורה¹: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". כלומר, בכל זמן ובכל מצב צריכה האש שבוערת על המזבח לבעור, ללא הפסק.

ידוע שהמזבח רומז לליבו של האדם. כשם שהמזבח הוא מקום שבו בוערת אש, כך גם באדם, הלב הוא המקום שבו בוערת אש הרגשות. במובן זה יש לראות את המשמעות הרוחנית של הציווי שבפרשתנו - על האדם לדאוג לכך, שאש האהבה לה' וההתלהבות בענייני התורה והמצוות תוקד לעולם בתוך ליבו ולא תכבה חלילה.

תנאי הכרחי

בתלמוד הירושלמי נאמר²: "תמיד - אפילו בשבת; תמיד - אפילו בטומאה". גם הלכה זו, על שני חלקיה, מלמדת אותנו הוראות בעניין אש האהבה לה'.

מהותה של השבת היא ההתנתקות מענייני החולין. ביום זה עוסק האדם בעניינים שברוח, בעניינים אלוקיים, וממילא הוא מופרש לחלוטין מענייני החולין. במצב כזה הוא עלול לחשוב, שאין הוא זקוק להתלהבות בעבודת ה'; שכן הוא שקוע עכשיו בעניינים רוחניים נעלים.

על כך באה התורה ואומרת: "תמיד - אפילו בשבת". אש ההתלהבות בעבודת-ה' היא תנאי הכרחי לכל דרגה ולכל מצב, יהיה העליון ביותר.

אש קודש

מנגד יכול להיות מצב הפוך. אנשים, שמבחינת מצבם הרוחני הירוד הם בבחינת 'טמאים', עלולים לחשוב, שאין להם קשר ושייכות ל'אש התמיד', לאהבה ולהתלהבות בעבודת הבורא.

להם אומרת התורה: "תמיד - אפילו בטומאה". גם במצב רוחני ירוד יש לשמור על אש התמיד. אדרבה, אותו חום יהודי, אותה אהבה בסיסית לקב"ה, הם שיציתו בסופו של דבר את השלהבת שתוציא את האדם מהמצב הירוד ותעלהו למעלה.

רק אש הקודש בכוחה לסלק ולבער את האש הזרה של תאוות העולם הזה. וכפי שפירש המגיד ממזריטש³, שכאשר "אש תמיד תוקד על המזבח", מובטח לאדם שה"לא" - "תכבה"; שכל הדברים השליליים יכלו ויסולקו מפני אש התמיד.

לא התלהבות רגעית

אמרה זו של המגיד ממזריטש מוסיפה הסבר על נחיצותה של 'אש התמיד' בכל זמן ובכל מצב. רק התלהבות מתמדת וקבועה בתורה ובמצוות יכולה לשלול את המחשבות, הדיבורים והמעשים שאינם רצויים. התלהבות רגעית וחולפת אין באפשרותה להגן על האדם מפני תחבולות היצר-הרע. אם אך כבה 'אש התמיד', ולו לזמן קצר ביותר, מיד חודרים לתוך הנפש כל הרגשות והרצונות שמפניהם עלינו להישמר.

על כל אחד ואחת לבחון את עוצמתה של 'אש התמיד' ב'משכן' הפנימי. האם ענייני התורה ומצוותיה נעשים מתוך חיות ואש פנימית או שמא הדברים נעשים כ'מצוות אנשים מלומדה'?

אבן-הבוחן לכך הוא האופן שבו הוא מקיים את התורה והמצוות - אם הוא מסתפק במילוי החובה בלבד, או הוא משתדל להוסיף ולהדר במצוות. ההידור במצוות חושף את הקשר הנפשי והפנימי, והוא ביטוי ל'אש התמיד' שבנפש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 217)

----------

1) ויקרא ו,ו.

2) יומא פרק ד הלכה ו.

3) "היום יום" כ-כא אדר שני.