מאמרים נוספים בפרשה
	להכיר ולא להתגאות
	יהודי - "נס חי"
	הכול בגלל אל"ף אחת
	הבדיקה שלפני ההקרבה
	פעולה קטנה שקובעת את כל היום
	להקריב קרבנות בימינו
	לשמור את רוח הנדר
	נדבה לפני חובה
	בלי שום תועלת אישית
	להתמסר לה' כעצים על המזבח
	האהבה נשארת תמיד
	נגלה ונסתר
	כוחו של הלא-מודע
	שותף שלישי בכל עסקה
	לא להתערב בחשבונות של הקב"ה
	שלוש תקופות בחיי האדם
	כגודל החיבה – גודל הסליחה
	למה ציווה הקב"ה להקריב קרבנות
	להפוך את ה"ריב" למעדן

ריח ניחח לה' (ויקרא א,ט)

השבוע אנחנו מתחילים לקרוא את ספר ויקרא, הדן בדיני הקרבנות. כאשר התורה נדברת על הקרבנות, היא משתמשת כמה וכמה פעמים בביטוי "ריח ניחוח לה'".

רש"י מפרש את המילה "ניחוח" במובן של נחת-רוח - "נחת-רוח לפניי, שאמרתי ונעשה רצוני".¹

יש מסבירים², שרש"י בא לשלול טעות שעלולה להיווצר, כאילו פירוש "ריח ניחוח לה'" הוא, שהקב"ה נהנה מריח הקרבן. לכן מדגיש רש"י שהנחת של הקב"ה אינה מהריח אלא מזה "שאמרתי ונעשה רצוני".

אולם אם זו כוונתו של רש"י, היה צריך לפרש זאת בפעם הראשונה שבה הוזכרו המילים הללו - כאשר נח הקריב קרבן לאחר המבול, שם נאמר "וירח ה' את ריח הניחוח".³ והנה, שם אין רש"י מפרש דבר!

נחת-רוח לה'

יש לומר, שרש"י לא בא לשלול את הפירוש שהקב"ה נהנה מריח הקרבן. זה דבר מובן מאליו. וכי איזו הנאה יש מריח של בהמה הנשרפת באש? הלוא גם נפשו של האדם קצה בריח כזה!

ברור אפוא שמדובר בנחת-רוח רוחנית, על שבני-ישראל מקיימים את רצון ה'. רש"י מבקש להסביר מדוע דווקא בקרבנות יש נחת-רוח זו ולא בכל מצווה.

ההבדל בין הקרבנות למצוות האחרות הוא, שבמצוות האחרות יש טעם ותועלת כלשהי. אפילו המצוות שנקראות 'חוקים' - שלא ניתן להן טעם שכלי⁴ - נועדו לחזק ביהודי את קבלת עול מלכות שמים, וממילא גם בהן יש תועלת.

ייחודה של העולה

לעומת זאת, בקרבנות, ובמיוחד בקרבן עולה, אין שום טעם ומטרה במונחים אנושיים. להפך, זה עומד בניגוד לכל היגיון - לשם-מה לאבד את ממונם של ישראל על שריפת בהמה שלמה על-גבי המזבח?

לכן רש"י מדגיש, שנחת-הרוח כאן היא משום "שאמרתי ונעשה רצוני". זו מהות הקרבן - שאדם יקריבו על המזבח אך ורק משום שזה רצון ה'. כשיהודי מקריב קרבן הוא יודע, שזו פעולה שכל מהותה לממש בעולם את רצון ה' - בלי שום תכלית ותועלת אנושית כלשהי.

עבודת-ה' צרופה

זו גם המשמעות הפשוטה של קרבן העולה - שכולו לה' ואין לאדם כל הנאה ממנו. כשיהודי מקריב קרבן זה הוא מראה, שאין הוא חושב כלל על עצמו ועל התועלת האישית שלו, אלא על הקב"ה ועל מילוי רצונו.

לכן נחת-הרוח שקרבנות אלה גורמים גדולה ביותר, עד שמשום כך נקרא הקרבן "ריח ניחוח" - "נחת-רוח לפניי שאמרתי ונעשה רצוני". זו עבודת-ה' צרופה, נקייה מכל סיג של כוונה ותועלת אישיות, והיא גורמת תענוג גדול ונחת-רוח מיוחדת למעלה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לב, עמ' 1)

----------

1) ויקרא א,ט.

2) רא"ם כאן, וכן בשמות כט,יח. ועוד.

3) בראשית ח,כא.