מאמרים נוספים בפרשה
	להכיר ולא להתגאות
	יהודי - "נס חי"
	הכול בגלל אל"ף אחת
	הבדיקה שלפני ההקרבה
	פעולה קטנה שקובעת את כל היום
	להקריב קרבנות בימינו
	לשמור את רוח הנדר
	נדבה לפני חובה
	בלי שום תועלת אישית
	להתמסר לה' כעצים על המזבח
	האהבה נשארת תמיד
	נגלה ונסתר
	כוחו של הלא-מודע
	שותף שלישי בכל עסקה
	לא להתערב בחשבונות של הקב"ה
	שלוש תקופות בחיי האדם
	כגודל החיבה – גודל הסליחה
	למה ציווה הקב"ה להקריב קרבנות
	להפוך את ה"ריב" למעדן

אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויקרא א,ב)

חומש ויקרא עוסק בעיקר בעבודת הקרבנות¹, שהייתה אחת העבודות הראשיות במשכן ובמקדש.² עבודה זו קיימת, למעשה, בכל דור ודור ואצל כל אדם, שהרי אם על כל התורה נאמר שהיא נצחית ושכל אדם צריך להפיק ממנה הוראות-דרך בחייו, על-אחת-כמה-וכמה דברים הקשורים במשכן ובמקדש, שעליו נאמר במפורש³: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" - "בתוך כל אחד ואחד".⁴

עבודת הקרבנות החלה ונסתיימה מדי יום בקרבן התמיד. קרבן זה מבטא אפוא את סדר-החיים התמידי והבסיסי של היהודי בעבודת יומו.

בלב טהור

התמיד היה קרבן זול. הוא הורכב מכבש אחד וממעט שמן, קמח ומלח. חובת הקרבתו לא הוטלה על כל יהודי בנפרד, אלא כל אחד שילם סכום שנתי, כמעט אפסי, ובכסף זה קנו קרבנות תמיד לכל השנה; אך הקרבן הביא את ברכות-ה' לשנה טובה ומוצלחת לכל יהודי באשר הוא.

קרבן התמיד, כמי שמבטא את סדר-החיים התמידי, מלמדנו אפוא: לא דורשים מן האדם לתת את כל אשר לו לבית-המקדש, מבלי להותיר לעצמו מאומה; אך דורשים ממנו, שאת מה שהוא נותן - שייתן בלב שלם ושמח. לא הכמות קובעת, אלא האיכות - הנתינה בלב טהור, בשמחה ובחיות פנימית.

ההשפעה מורגשת

נקודה נוספת שאנו רואים בקרבן התמיד: הקריבו אותו רק פעמיים ביום - מוקדם בבוקר, לפני כל הקרבנות, ולפנות ערב, לאחר כל הקרבנות.⁵ אך הוא נקרא 'תמיד', כאילו הקריבוהו כל היום כולו. וזאת, משום שהשפעת הקרבן הייתה מורגשת וניכרת בכל עבודת היום.

גם חיינו מורכבים בעיקר מהתעסקות בצרכים שונים, ולא תמיד אפשר לחוש את קדושת ה' בפעולות היום-יומיות. יתרה מזו: ההבנה האנושית עלולה להתערב גם בענייני הרוח, ולהטות את האדם מהדרך הנכונה, עד כדי עשיית ההפך מרצון ה'.

התמסרות למלך

לכן, בתחילת כל יום, בטרם יפנה האדם לעיסוק כלשהו, הוא זקוק ל'קרבן תמיד', שיבטא את התמסרותו המוחלטת לה', ושיגן עליו מפני סטייה מן הדרך במשך היום. זו האמירה: "מודה אני לפניך מלך", הנאמרת מיד עם פקיחת העיניים בבוקר. באמירה זו אנו מודים לה', שהחזיר לנו את הנשמה, ואנו מכנים אותו 'מלך' - והרי למלך מתמסרים לחלוטין!

התמסרות זו לקב"ה בראשית היום, היא 'קרבן התמיד' שלנו. אמירה קטנה בכמות, שמשפיעה גם על השעות המאוחרות יותר, המנוצלות לעיסוקים אחרים, שגם בהן נחוש את ההתבטלות למלך. כשיהודי פותח את יומו במסירת כל מהותו לקב"ה, יש בכוחו להישאר דבק בו גם כשהוא עוסק בעיסוקים אחרים, וכך הוא זוכה לברכת-ה' בכל מעשיו.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 939)

----------

1) ראה פתיחת הרמב"ן לספר ויקרא.

2) ראה דיבור המתחיל באתי לגני ה'שי"ת ריש פרק ב.

3) שמות כה,ח.

4) נסמן בלקוטי תורה ריש פרשת נשא (כ, סוף עמוד ב) בשם "אמרו רז"ל".

5) פסחים נח,ב. ושם נסמן.