חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:56 זריחה: 5:38 י"ח באדר ב' התשע"ט, 25/3/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

יהודי - "נס חי"

עצם העובדה שהעם היהודי חי וקיים, אף-על-פי שהוא כבשה אחת בין שבעים זאבים, בעוד עמים גדולים וחזקים נעלמו ואינם - זהו השבח והתהילה של הקב"ה
מאמרים נוספים בפרשה
להכיר ולא להתגאות
יהודי - "נס חי"
הכול בגלל אל"ף אחת
הבדיקה שלפני ההקרבה
פעולה קטנה שקובעת את כל היום
להקריב קרבנות בימינו
לשמור את רוח הנדר
נדבה לפני חובה
בלי שום תועלת אישית
להתמסר לה' כעצים על המזבח
האהבה נשארת תמיד
נגלה ונסתר
כוחו של הלא-מודע
שותף שלישי בכל עסקה
לא להתערב בחשבונות של הקב"ה
שלוש תקופות בחיי האדם
כגודל החיבה – גודל הסליחה
למה ציווה הקב"ה להקריב קרבנות
להפוך את ה"ריב" למעדן

ויקרא אל משה (ויקרא א,א)

ספר ויקרא, שבו נמסרו דיני הקרבנות, נפתח בקריאתו של הקב"ה למשה רבנו - "ויקרא אל משה". על כך מפרש רש"י, ש"ויקרא" הוא "לשון חיבה" - הקב"ה מפנה קריאה של חיבה אל משה רבנו.

תורת החסידות מציינת1 עוד, שלא נאמר כאן מיהו הקורא, וזה אות שקריאת החיבה באה מעצמותו של הקב"ה, שלמעלה מכל שם ותואר. כלומר, יש כאן קריאת חיבה אל משה רבנו, הנובעת מעצמותו של הקב"ה ממש.

ידוע, שבכל יהודי יש ניצוץ מנשמת משה רבנו. מזה מובן, שקריאת החיבה של הקב"ה מופנית לכל יהודי ויהודי. הקב"ה בכבודו ובעצמו פונה אל כל יהודי בקריאה של חיבה, ומלמד אותו את סדר ה'קרבנות' - סדר ההתקרבות של האדם אל הבורא.

עמו של הקב"ה

דבר זה מוצא את ביטויו גם בהפטרה שקוראים (ברוב השנים) אחרי פרשת ויקרא. ההפטרה נפתחת בפסוק2: "עם זו יצרתי לי, תהילתי יספרו". הכרזה זו מבטאת אף היא את החיבה העצומה שרוחש הקב"ה לעמו ישראל.

בפשטות נראה, שהחלק הראשון בפסוק ("עם זו יצרתי לי") בא לבטא את מעלתו העצמית של עם-ישראל, והחלק השני ("תהילתי יספרו") מכוון למעשיהם של ישראל, שעל-ידי תפילתם, תורתם ומצוותיהם נעשית תהילתו של הקב"ה. אך הלשון הוודאית של הפסוק מלמדת, שאין זה דבר שתלוי ברצונם ובבחירתם, אלא הכוונה לסוג אחר של "תהילה", תהילה שבאה מעצם קיומו של עם-ישראל.

תהילתו של ה'

החלק הראשון של הפסוק מתאר את המהות הבסיסית של העם היהודי - "עם זו יצרתי לי". עם-ישראל הוא עמו של הקב"ה, ועל-ידי העם נעשה הקב"ה מלך, שכן "אין מלך בלא עם".3 יהודי, מעצם הווייתו, הוא עמו של הקב"ה, והקב"ה יצר אותו "לי" - לעצמו.

בהמשך מוסיף הקב"ה שבח נוסף: העם היהודי, בעצם קיומו, מספר את תהילתו של הקב"ה. עצם העובדה שהעם היהודי חי וקיים, אף-על-פי שהוא כבשה אחת בין שבעים זאבים4, בעוד עמים גדולים וחזקים נעלמו ואינם - זהו שבח ותהילה של הקב"ה. יהודי בעצם קיומו מספר את תהילתו של הקב"ה.

הדור האחרון

דבר זה מקבל משמעות מיוחדת בדורנו, לאחר החורבן הנורא שעבר על העם היהודי דווקא בדור האחרון. עכשיו, כשרואים יהודי חי וקיים, שממשיך את השרשרת ומעמיד דור יהודי נוסף - זהו נס חי של הקב"ה, "תהילתי יספרו".

מכל זה מובנת החיבה העצומה שרוחש הקב"ה לכל יהודי, חיבה שאינה תלויה כלל במעשיו ובאופן התנהגותו. ומכאן עלינו ללמוד, עד כמה צריך לאהוב כל יהודי וללמד זכות על כל יהודי. וגם אם צריך לעורר יהודי להתקרב יותר לתורה ולמצוות, יש לעשות זאת במלוא האהבה והחיבה, בכבוד ובהתחשבות, מכיוון שמדובר ב"עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו"!

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי ספר השיחות ה'תש"נ כרך א, עמ' 378)

 

----------

1) ראה זוהר חלק א קב, ב. לקוטי תורה ריש פרשת ויקרא.

2) ישעיה מג,כא.

3) בחיי בראשית לח,ל. ועוד.

4) ראה פסיקתא רבתי פרשה ט.



   

       
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)