מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

לנפש לא יטמא בעמיו (ויקרא כא,א)

בתחילת הפרשה מצווה הקב"ה את משה להזהיר את הכוהנים לבל ייטמאו למת. רק לשבעה קרובים מותר לכוהן להיטמא - לאביו, לאמו, לאחיו, לאחותו, לבנו, לבתו ולאשתו. קדושתו של הכוהן הגדול גדולה עוד יותר, ולכן אסור לו להיטמא אפילו לקרובים אלה.

ידועים דברי המדרש¹, שכל מה שהקב"ה מצווה את עם-ישראל, גם הוא עצמו מקיים. ועל כך מספרת הגמרא² ש'מין' (כופר) שאל את רבי אבהו: הואיל והקב"ה כוהן הוא - במה טבל לאחר ש'נטמא' כדי לקבור את משה רבנו. רבי אבהו השיבו, שהוא טבל באש.

הקב"ה "נטמא"

מעיר ה'תוספות', שהשאלה הייתה כיצד 'נטהר' הקב"ה אך לא על עצם ה'היטמאות' של הקב"ה לצורך קבורת משה, מכיוון ש"ישראל נקראו בנים למקום"³, ומותר לכוהן להיטמא לבנו. בדרך דומה גם מסביר הזוהר⁴ את הנאמר, שבגאולה העתידה הקב"ה 'ייטמא' כדי לגאול כל יהודי מהגלות.

אך לכאורה אין התירוץ מספק. הרי הקב"ה איננו סתם כוהן, אלא הוא בבחינת 'כוהן גדול'⁵, ולו אסור להיטמא אפילו לבנו. אם-כן, איך 'נטמא' הקב"ה בשביל עם-ישראל?

כדי להבין זאת עלינו לבאר מעט את עצם המושג שהקב"ה מקיים את מה שהוא מצווה אותנו. וכי יש למעלה תפילין וציצית וסוכה ולולב, שהוא יכול לקיים מצוות אלה?!

שורש רוחני

אלא כאשר אנו אומרים שלמעלה אין המציאות של כל התפילין וציצית וסוכה וכו', כפי שהן קיימות אצלנו, הכוונה למצוות המלובשות בדברים גשמיים המוכרים לנו. אך אותם הדברים קיימים גם למעלה, בצורתם הרוחנית.

יתרה מזו, המצוות הללו קיימות בעולם הזה רק משום שהן קיימות למעלה, בצורתן הרוחנית-עילאית. לכל דבר בעולם שלנו יש שורש רוחני, וממנו משתלשל קיומו של הדבר הזה גם כאן, למטה, בעולם הזה.

על כן ברור שגם למעלה, בעולמות העליונים, יש תפילין וציצית וסוכה ולולב, אלא שאין הכוונה לתפילין גשמיות ולסוכה גשמית, כי-אם לעניינים רוחניים, שמייצגים את התוכן הרוחני של המצוות הללו

בדרך זו ניתן להבין את המובא בדברי חז"ל⁶ על תפילין שהקב"ה מניח, על שופר שהוא תוקע בו וכדומה. אין אלה תפילין מעור של בהמה ואין זה שופר מקרן איל. מדובר במהויות רוחניות מופשטות ביותר, אך במרכזן עומדת אותה נקודה שקיימת בתפילין ובשופר שלנו.

מעל כל טומאה

עם זאת מובן, שעל אף הדמיון בין הדברים כפי שהם למטה לבין הדברים כפי שהם למעלה, אין זה אלא לכיוון החיובי, ולא לכיוון השלילי. אם דבר מסויים בעולם-הזה מוגבל מבחינות מסויימות, בגלל היותו בעולם גשמי מוגבל, אין זה אומר שגם למעלה הוא מוגבל באותה צורה.

עתה נבין למה אין שואלים איך הקב"ה, שהוא 'כוהן גדול', נטמא לבני-ישראל. האיסור שהטילה התורה על כוהן גדול להיטמא למת מעידה, שדרגת כוהן גדול, במהותה האמיתית, עומדת מעל כל טומאה. אלא שבעולם הזה, שבו קיימות מגבלותיו של הגוף הגשמי, עלול לקרות שייטמא - לא בגלל דרגת הכוהן הגדול עצמה אלא בגלל גופו הגשמי. לכן אסור לו להיטמא.

אולם דרגת 'כוהן גדול' במהותה האמיתית, הרומזת לקב"ה עצמו, אין כל טומאה יכולה לגעת בה, כי היא עומדת מעל כל גדרי הטומאה. השאלה היא רק לגבי דרגת 'כוהן הדיוט' למעלה, שבה שייך גדר הטומאה, אבל על דרגת 'כוהן גדול' אין שום שאלה, כי אין שום טומאה שיכולה לגעת בקב"ה עצמו, ולכן הוא יכול לעסוק בקבורת משה ובהוצאתו של כל יהודי מהטומאה ומהגלות.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 153)

----------

1) שמות רבה פרשה ל,ט. ירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ג.

2) סנהדרין לט, סוף עמוד א.

3) שבת לא,א.

4) זוהר פרשת אמור פט,א.

5) ראה זוהר חלק ג יז,ב.

6) ברכות ו,א.