מאמרים נוספים בפרשה
	גזברות לשם שמים
	כל יהודי חייב לעשות משכן
	העני שותף למצוות הצדקה
	מי יכול לבנות בית לה'?
	שלושה עמודים למשכן
	שלוש תרומות ומשמעותן הנצחית
	שלוש תרומות, שלושה מצבים
	זהב, כסף ונחושת - בעבודת ה'
	חשיבותם של הידורי מצווה
	למעלה מגדרים ומגבלות
	ציווי שאינו זז לעולם
	ה'משכן' בתוכנו
	קשר בל יינתק
	לקדש את הצד הגשמי של החיים
	הנחמה העתיקה
	שטות מול שטות
	להפוך את ה'שטות' ל'שטות דקדושה'
	גם הדומם מתקדש
	כשרוצים להעניק, הופכים את הגביע
	עניינו העיקרי של המקדש
	היכן הארון?

מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי (שמות כה,ב)

הציווי על עשיית והקמת המשכן לה' הוטל על כל עם-ישראל, אנשים ונשים (ועל-פי המדרש¹ - גם על הטף), בלי הבדל אם הם גדולים וחכמים או פשוטים ביותר. כך גם פוסק הרמב"ם² להלכה: "הכול חייבין לבנות ולסעוד בעצמן ובממונם, אנשים ונשים, כמקדש המדבר".

דבר זה מופלא כאשר מביאים בחשבון את מהותו של המשכן. בהקמת המשכן נוצר חידוש עצום, שלא היה קודם לכן - נבנה בית גשמי בעולם הזה, שבו שוכן ומתלבש הקב"ה בכבודו ובעצמו. על כך השתומם הנביא³: "השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, ואף כי הבית הזה?!". תמוה אפוא, איך דבר גדול כל-כך יכול להיעשות על-ידי כל יהודי, גם פשוט ביותר.

אנשים פשוטים

ואכן, אנו רואים שעצם עשיית המשכן הוטלה על אנשי-מעלה מובחרים, כמו בצלאל, שאותו מילא הקב"ה "רוח אלוקים".⁴ ואף-על-פי-כן קובעת התורה, שהקמת המשכן תלויה בנדבת-ליבו ובפעולתו של כל יהודי. מניין לאיש פשוט או לאישה פשוטה הכוח להשכין את הקב"ה - ש"השמים ושמי-השמים" אינם יכולים להכילו - בבית גשמי בעולם הזה?

השאלה גוברת נוכח הציווי "ויקחו לי תרומה", לי - לשמי.⁵ כלומר, נתינת הנדבות למשכן הייתה צריכה להיות לשמה, מתוך כוונה טהורה ומזוככת. והרי עבודת-ה' לשמה, "עושה האמת מפני שהיא אמת"⁶, זו דרגה ש"אין כל חכם זוכה לה".~7 כיצד אפוא הטיל זאת הקב"ה על כל יהודי?

נקודת היהדות

כאן אנו מגיעים לחידוש שהתחולל במהותו של עם-ישראל לאחר מתן-תורה. במעמד הר-סיני בחר הקב"ה בעם-ישראל מכל העמים ועשה ממנו מהות חדשה. הקב"ה נטל בני-אדם גשמיים ועשה אותם "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".⁸

מאז מתן-תורה קשור יהודי בעצם מהותו לקב"ה. לכן "אף-על-פי שחטא - ישראל הוא".⁹ קיימת בפנימיותו 'נקודת היהדות', שאינה מניחה לו להתנתק מהקב"ה. רצונו הפנימי של כל יהודי הוא לקיים את רצון ה', ואם נדמה שהמצב שונה, אין זה אלא מפני ש"יצרו הוא שתקפו".

רצון אמיתי

יתרה מזו: אפילו יהודי שעדיין לא הגיע לדרגה של עבודת-ה' לשמה, והוא עובד את ה' 'שלא לשמה', הרי על כך אמרו חז"ל שעליו לעסוק בתורה ובמצוות אפילו 'שלא לשמה', ונתנו על כך את הטעם - "מתוך שלא לשמה בא לשמה".¹⁰ המשמעות הפנימית היא, שאצל יהודי, ה'תוך' והפנימיות של 'לא לשמה' הוא - 'לשמה', משום שזהו רצונו הפנימי.

לכן יכול כל יהודי, גם פשוט ביותר, לעשות משכן לקב"ה, שכן מצד עצם מהותו הוא עומד בדרגה עליונה ביותר, עד שבכוחו לבנות בית שעליו יאמר הקב"ה: "ושכנתי בתוכם".¹¹

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי ספר השיחות תשנ"ב כרך ב, עמ' 381)

----------

1) אבות דרבי נתן פרק יא,א. וראה צפנת פענח מהדורא תנינא ג,ג.

2) הלכות בית-הבחירה פרק א הלכה יב.

3) מלכים-א ח,כז. וראה המשך תרס"ו עמוד תקלה. ובכמה מקומות.

4) שמות לה,לא.

5) פירוש רש"י על הפסוק, שמות כה,ב.

6) רמב"ם הלכות בית-הבחירה פרק י הלכה א.

7) שם הלכה ב.

8) שמות יט,ו.

9) סנהדרין מד, ריש עמוד א.

10) פסחים נ,ב. ושם נסמן. ירושלמי חגיגה פרק א הלכה ז. הובא ברמב"ם הלכות תשובה פרק י הלכה ה, וכן בהלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה ה. טור ושולחן ערוך יורה דעה סימן רמו סעיף כ. הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן פרק ד סעיף ג.

11) שמות כה,ח.