מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי הוא כמו שם
	זרעי הגאולה בהתחלת הגלות
	החיבה הכפולה
	ירידה אחר ירידה
	עבודת ה"לבנים" של יהודי
	לא למרר את החיים
	תמציתה של התפיסה המצרית
	חינוך בא בעמל וביגיעה
	להיות "מסודר" בחיים
	יום לידתו של משה
	האחדות - תנאי לגאולה
	כוחו של ביטחון
	כסף וזהב כשכר עבודה
	משה נותן כוח למשיח
	גלגוליו של חמור
	בן גדול ובן קטן
	פרעה רוצה להפריד תורה ממדינה
	"עבודת פרך" ברוחניות
	לא לבלבל את התפקידים
	הגבהת היד בכיוון החיובי

ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב,ב)

השבוע אנו קוראים על לידתו של משה רבנו. חז"ל מגלים, שהוא נולד בשבעה באדר וביום זה גם נפטר. בהקשר זה מסופר בגמרא¹, שהמן הרשע הפיל גורל בין חודשי השנה, כדי לבחור את החודש לביצוע גזירת ההשמדה. "כיוון שנפל פור בחודש אדר, שמח שמחה גדולה. אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת, ובשבעה באדר נולד". ומפרש רש"י את טעותו: "כדאי הלידה שתכפר על המיתה".

מדברי הגמרא משמע, שאכן יום המוות היה יכול להניח מקום לגזירת המן, וטעותו הייתה שלא ידע שמשה רבנו גם נולד באדר, ויום הלידה מכפר על יום המיתה.

הדבר מעורר שאלה: הלוא נאמר "טוב... יום המוות מיום היוולדו"², ומסביר המדרש³ מדוע יום המוות טוב מיום לידתו של אדם: "ביום שנולד בו, אין אדם יודע מה מעשיו"⁴, ואילו בפטירתו של צדיק אנו יודעים ש"יצא מן העולם בשלום".⁵ מהי אפוא מעלתו של יום לידת משה רבנו, שיש בכוחו לכפר על יום מיתתו?

הגוף אינו מסתיר

הסבר הדבר טמון בייחודו של משה רבנו גם לגבי צדיקים אחרים. כשנולד משה נאמר⁶: "ותרא אותו כי טוב הוא", ואומרים חז"ל⁷: "בשעה שנולד משה, התמלא הבית כולו אור". 'בית' רומז לגוף, שהוא ביתה של הנשמה. ואצל משה רבנו, מיד בלידתו היה ה'בית' - גופו הגשמי - מלא אור.

בדרך-כלל, הגוף הגשמי מסתיר את הנשמה, ותפקידו של האדם בחייו הוא להסיר את ההסתרים של הגוף ולגלות את הנשמה. זהו יתרונו של "יום המוות" על "יום היוולדו", שאז אנו יודעים כי האדם הצליח לגלות את אור נשמתו ולהסיר את הסתרות הגוף; אולם אצל משה רבנו האירה הנשמה בלי שום הפרעות מיד עם לידתו.

בלי שינויים

אמנם גם אצל משה רבנו עצמו יש יתרון ביום המוות על יום הלידה. היתרון הוא בכך, שביום הלידה נמצאות כל מעלותיו וסגולותיו בכוח ועדיין לא באו לפועל, ואילו שלמותה של עבודת משה רבנו באה לידי ביטוי רק בשעת הסתלקותו.

ועל-אף זאת, דווקא אצלו יש יתרון מיוחד ביום הלידה על יום המוות, מבחינת אור נשמתו הבלתי-מוגבלת והבלתי-נתונה לשינויים. אור זה מוכיח את עוצמתה של נשמתו הגדולה, ששום דבר אינו יכול להסתירה.

זכות נצחית

עתה יובן מדוע דווקא יום לידתו של משה רבנו הפר את גזירת המן. יום ההסתלקות מבטא בכל-זאת עניין שלילי - הפסקת החיים הגשמיים בעולם הזה. מכאן היה יכול להשתלשל שורש ומקור לגזירתו של המן.

אולם מאחר שבחודש אדר גם נולד משה, "כדאי הלידה שתכפר על המוות"⁸ - יום הלידה 'מכפר' ומסיר את הצד השלילי של יום המוות. יום לידתו⁹ של משה מבטא את אין-סופיותה של נשמתו, שאינה משתנה על-ידי נסיבות חיצוניות כלשהן. לכן, גם העובדה שמשה רבנו מת, אינה פוגמת בהארת נשמתו ובזכות הנצחית שהוא מעניק לעם-ישראל עד סוף כל הדורות.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כו, עמ' 1)

----------

1) מגילה יג,ב.

2) קוהלת ז,א.

3) קוהלת רבה על הפסוק (פרשה ז,א [ד]). תנחומא ושמות רבה ריש פרשת ויקהל. ועוד.

4) לשון שמות רבה שם.

5) לשון קוהלת רבה שם.

6) שמות ב,ב.

7) סוטה יב,א (וראה שם יג, ריש עמוד א). שמות רבה ופירוש רש"י על הפסוק.

8) ראה גם יערות דבש חלק א דרוש ג (ז' אדר תק"ד) בסופו. שם דרוש ח (ז' אדר תק"ה) קרוב לתחילתו. החיד"א בספר דברים אחדים דרוש ג (ט, ריש עמוד ב). ועוד. וראה גם לקוטי שיחות כרך ו, עמוד 362 ואילך.

9) מה-שאין-כן אחר-כך, כשהחלה עבודת משה, לא היה אור זה בהדגשה.