וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ,א)
עשרת הדיברות מופיעים בתורה פעמיים: בפרשתנו (יתרו1) ובפרשת ואתחנן.2 ההבדל ביניהם הוא3, שבפרשתנו, המספרת על מעמד הר-סיני, נמסרים הדיברות מפי הקב"ה עצמו, כפי שנאמר: "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמר"4, ואילו בפרשת ואתחנן, שם חוזר ומשחזר משה לבני-ישראל את יציאת מצרים ומתן-תורה, נמסרים הדיברות מפיו של משה.5
מכיוון שהתורה מדייקת ביותר במילותיה, ודאי שכאשר היא חוזרת ושונה דבר מסויים, יש בכך לימוד והוראה לנו, ובפרט כשמדובר בעשרת הדיברות, שהם עיקר ויסוד בתורה וכוללים את התורה כולה.
שתי מהויות בתורה
שתי הפעמים של אמירת עשרת הדיברות מייצגות שתי מהויות בתורה: א) מהותה של התורה מצד עצמה, כפי שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה, שהייתה קיימת קודם בריאת העולם; ב) התורה כפי שהיא יורדת ומתלבשת בגדרי העולם הזה הגשמי, עד שבני-אדם יכולים להבינה בשכלם ובהבנתם.
הדיברות כפי שנאמרו מפי הקב"ה - מבטאים את מהותה העצמית של התורה, חכמתו ורצונו של הקב"ה. ואילו אמירת הדיברות בפעם השנייה, על-ידי משה רבנו - מבטאת את המצב שבו התורה מתלבשת בגדרי העולם ומתמזגת עם שכלו ודעתו של בן-אדם.
באימה וביראה
כאשר יהודי לומד תורה, הוא צריך לחוש את שני ההיבטים הללו שיש בתורה. מצד אחד עליו לזכור, שהתורה, במהותה העצמית, היא למעלה משכל אנוש. הוא צריך להרגיש התבטלות ויראה כלפי התורה, כמאמר חז"ל6: "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע, אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע".
ומצד שני, יהודי צריך לזכור שהתורה ניתנה לבני-אדם בעולם הזה דווקא, כדי שילמדוה בשכלם ויבינוה בהשגתם. לא די לקבל את דברי התורה מתוך יראה והתבטלות, אלא צריך להבינם על-ידי השכל והדעת, עד שדברי התורה מתמזגים עם האדם ונעשים חלק ממנו, ועד שהם נקראים על שמו של האדם הלומד ומחדש בתורה.
"משה" שבדור
הכוח לשתי התחושות המקבילות שנדרשות בלימוד התורה נובע משני הסוגים של אמירת עשרת הדיברות: הדיברות הראשונים נותנים ליהודי את תחושת היראה וההתבטלות כלפי התורה; ואילו הדיברות השניים, שניתנו מאת משה רבנו, נותנים כוח לקבל את התורה בכלי השכל וההבנה.
כוח זה ניתן לא רק בימים ההם, אלא בכל דור ודור. בכל מקום ובכל זמן נותן הקב"ה בעצמו את התורה מחדש (כלשון הברכה: "נותן התורה", בלשון הווה7), וכך יש בכל דור ודור ה'משה' שבדור, נשיא הדור, שמוסר את דבר ה' כפי שהוא עובר דרך אדם, נשמה בגוף, ועד לשלמות שבזה על-ידי משיח-צדקנו, שדרכו תתגלה ה"תורה חדשה" ש"מאיתי תצא".8
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי ספר השיחות תשנ"ב כרך ב, עמ' 331)
----------
1) שמות כ,א ואילך.
2) דברים ה,ו ואילך.
3) ראה מגילה לא,ב (ובתוספות). זוהר חלק ג רסא,א. ועוד.
4) שמות כ,א.
5) ראה סנהדרין נו,ב, רש"י דיבור המתחיל "כאשר ציווך". שבת פז,ב תוספות דיבור המתחיל "כאשר ציווך". וראה בפירוש הרמב"ן (פרשתנו כ,ח. ואתחנן ה,יא-יב), ועל-דרך-זה בפירוש הגור-אריה (יתרו וואתחנן שם). וראה גם פירוש הרא"ם שם.
6) ברכות כב, א.
7) של"ה כה, א. לקוטי תורה ויקרא כג, א. מאמרי אדמו"ר האמצעי שמות כרך א, עמוד קעה. ושם נסמן.
8) ויקרא רבה יג,ג.
|