מאמרים נוספים בפרשה
	מציאות שלמה
	שמחת התורה והסליחה
	לעבוד בידיים ולשמור על ראש שקט
	השבת ומלאכת המשכן
	השראת השכינה בלי קיצורי-דרך
	בלי מעורבות אישית
	הפרנסה היא רק מכשיר
	האש למען האפר
	לומדי תורה ותפקידם
	כשמשה מצווה - אין הפרעות
	עד הפרט האחרון
	אומנות מיוחדת של הנשים
	בלי הבדלי מעמדות
	המשכן - כפרה על העגל
	הקשר הגלוי והקשר הנסתר
	תפקידם של נשיאי-ישראל

את יתדות המשכן ואת יתדות החצר ואת מיתריהם (שמות לה,יח)

בפרשת השבוע מסכמת התורה את עבודת המשכן וכליו. בין הדברים היא מפרטת את העבודות שעשו "כל חכם לב בכם"¹ - אלה אותם פריטים שנדרשה בהם אמנות מיוחדת. ברשימת הדברים האלה נמנים גם דברים שלכאורה אינם זקוקים לאמנות, ורש"י מיד נזעק לפרש שאכן גם בהם הייתה דרושה אמנות. כמו "שמן המאור", שעל כך אומר רש"י²: "אף הוא צריך חכמי לב, שהוא משונה משאר שמנים".

אולם כשאנו מעיינים בהמשך הרשימה, אנו מוצאים שם פריטים נוספים שלכאורה עשייתם פשוטה בתכלית ולא נדרשת בהם אמנות מיוחדת. למשל: "את יתדות המשכן ואת יתדות החצר ואת מיתריהם".³ יתדות הן, לכאורה, אבזרים פשוטים, שכל בעל-מלאכה יכול להתקינם, ומדוע הן מופיעות ברשימת כלי-האמנות שעשו 'חכמי הלב'?

בלי שאריות

כתשובה לכך מפרש רש"י, שהיתדות היו מחוברות במיתרים אל היריעות, והיו חלק מהן. לכן, מכיוון שמלאכת היריעות דרשה אמנות מיוחדת, לא הסתפקו 'חכמי הלב' בעשיית היריעות עצמן, אלא השלימו את העבודה עד תומה, לרבות המיתרים והיתדות.

כשהתורה מציינת זאת היא גם רומזת, שכאשר עוסקים במלאכה קדושה, שדורשת מומחיות ושימת-לב, צריך להשלימה עד תום. אין להסתפק בצדדים הקשים יותר ולהשאיר את השאר לאחרים. המומחה צריך לטפל גם בפרטים הקטנים ביותר.

מסיים המצווה

דבר זה נרמז גם בדברי חז"ל⁴, שאין המצווה נקראת "אלא על שם גומרה". יכול אדם לעשות את עיקר המצווה, להשקיע את עיקר ההשקעה, אבל אם הוא עצמו לא מסיים אותה, נקראת המצווה על שמו של מי שהביאה לידי גמר.

עיקרון זה חשוב במיוחד במלאכת החינוך. המחנך המומחה - 'חכם הלב' - אינו מסיים את תפקידו במתן המסרים החינוכיים החיוניים, על-פי חכמתו הגדולה. עליו לדאוג גם לפרטים הקטנים ביותר - גם ל'יתדות' ול'מיתרים', שתפקידם להבטיח כי ה'יריעות' לא יתנדנדו ברוח. המחנך צריך לדאוג שהחינוך יחדור לפנימיות נפשו של החניך, ויאפשר לו לעמוד נגד הרוחות הרעות שנושבות בעולם.

דור הגמר

ומכאן גם הוראה לדורנו, הדור של 'עקבתא דמשיחא'. אמנם אנו בבחינת 'עקביים' לעומת הדורות הקודמים, אך יש לנו היתרון של הסיום. כי דווקא דורנו הוא שמסיים את המצווה של עם-ישראל בכל הדורות, והוא שמשלים את העבודה לקראת הגאולה.

ומאחר שאין המצווה נקראת אלא על שם גומרה, הרי דווקא העבודה של דורנו, שעוסקת בפרטים הקטנים והנמוכים ביותר - כמו 'יתדות' ו'מיתרים' הסמוכים לקרקע - היא שמסיימת את עבודת הגלות וזוקפת על שמו של דורנו את הגאולה האמיתית והשלמה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לא, עמ' 200)

----------

1) שמות לה,י.

2) שם לה,יד.

3) שם, יח.

4) רש"י עקב ח,א (מתנחומא שם ו. ועוד. וראה סוטה יג,ב).