מאמרים נוספים בפרשה
	מציאות שלמה
	שמחת התורה והסליחה
	לעבוד בידיים ולשמור על ראש שקט
	השבת ומלאכת המשכן
	השראת השכינה בלי קיצורי-דרך
	בלי מעורבות אישית
	הפרנסה היא רק מכשיר
	האש למען האפר
	לומדי תורה ותפקידם
	כשמשה מצווה - אין הפרעות
	עד הפרט האחרון
	אומנות מיוחדת של הנשים
	בלי הבדלי מעמדות
	המשכן - כפרה על העגל
	הקשר הגלוי והקשר הנסתר
	תפקידם של נשיאי-ישראל

ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש (שמות לה,ב)

אחרי שקראנו בשבועות הקודמים את הציוויים על הקמת המשכן, אנו עומדים לקרוא השבוע כיצד בנוהו למעשה. אולם בתחילת הפרשה מופיע עניין שונה לחלוטין - משה מקהיל את כל ישראל ומצווה אותם על שמירת השבת¹: "ששת ימים תיעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון לה', כל העושה בו מלאכה וגו'".

מהעובדה שעניין השבת הוכנס אל תוך תיאור מלאכות המשכן לומדת הגמרא², שבכך חפץ הקב"ה ללמדנו את פירוט המלאכות האסורות בשבת. המלאכות שנאסרו בשבת הן אותן מלאכות שנדרשו לצורך עשיית המשכן. אלה ל"ט אבות-המלאכה - שלושים ותשע המלאכות הראשיות - האסורות בשבת.

יש קשר

ידוע, שבתורה אין שום דבר מקרי. העובדה, שהתורה בחרה ללמדנו את המלאכות האסורות בשבת דווקא ממלאכות המשכן, מעידה על קשר מהותי-פנימי בין הדברים.

הקשר כפול: מלאכות המשכן הן ה'אבות' - השורש והמקור - של המלאכות היום-יומיות בחיינו. הלוא כל דבר בעולם נובע ממקור רוחני. וכך, כל מלאכות החול, כל העבודות הגשמיות הפשוטות, נובעות, במקורן, מהמלאכות המקודשות של עשיית המשכן.

חובה לעבוד

כשם שהמשכן הוא המקור למלאכות הגשמיות, כך המשכן הוא גם תכלית כל המלאכה: אף-על-פי שמדובר במלאכות יום-יומיות פשוטות - ייעודן ותכליתן הוא לעשות משכן לה' ולהשכין את הקדושה האלוקית בעולם הזה.

דבר זה בא אף הוא לידי ביטוי בעניין השבת. התורה אומרת³: "ששת ימים תעבוד". אומרים חז"ל⁴, שזו מצוות-עשה. כלומר, העבודה והמלאכה אינן רשות, אלא חובה: חובה על האדם לעמול ולעבוד, ככתוב: "אדם לעמל יולד".⁵ לכן ממעטים בתפילות ובקריאה בתורה בימים שבהם מותר לעשות מלאכה, כדי שלא לפגוע ביכולת לפעול ולעבוד. וזאת, משום שעל-ידי העשייה והמלאכה עושה האדם את העולם כולו 'משכן' לקב"ה, וזו תכלית החיים עלי-אדמות.

לממש את הפוטנציאל

כיצד עושים משכן לה' על-ידי מלאכות יום-יומיות שגרתיות? אומרת התורה: "בכל דרכיך דעהו".⁶ כלומר, בכל פעולותיך ומעשיך, אף בפעולות היום-יומיות ביותר, עליך לדעת את ה'. גם פעולות פשוטות כאכילה, כשינה, כפרנסה וכו' צריך האדם לעשות כחלק מעבודתו את קונו, ובכך הוא עושה לו משכן בעולם הזה.

ההבדל בין המשכן לעולם כולו הוא בכך, שהמשכן היה בפועל ובגלוי משכן לקב"ה, ואילו העולם אין בו אלא הכוח והיכולת להיות משכן ומקדש לה'. תפקידו של האדם להביא יכולת זו לידי מימוש, ולכן עליו לנצל כל רגע פנוי לעשייה ולמלאכה, בבחינת "בכל דרכיך דעהו".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 193)

----------

1) שמות לה,ב.

2) שבת צו,ב. בבא קמא ב,א.

3) שמות כ,ט.

4) מכילתא - הובאה בדרשות ר' יהושע אבן-שוע בפרשת וישב, ובספר מנחה בלולה.

5) איוב ה,ז.

6) משלי ג,ו.