מאמרים נוספים בפרשה
	צריך לזעוק ולהאמין
	השכל דורש להבין
	המסע כבר החל
	ארבע לשונות של גאולה
	התמורה לסבל הגלות
	להפוך את ה'מים' ל'דם'
	שליחות אלוקית בלי תוספות
	הכול בשביל ישראל
	ויכוח המקלות והתנינים במצרים
	לשבור את העקשנות
	להשיג את הניצחון השלם
	שעה של ערבוב המחיצות
	הניסים שבתוך הטבע
	שרידי החטא והעונש
	"יציאת מצרים" בכל רובדי הנפש
	כוחו של יצור סתמי
	ללמוד תורה ב"שבעים לשון"
	רק הקב"ה יכול
	רק משה היה יכול לתרגם

חטאתי... ואני ועמי הרשעים (שמות ט,כז)

פרשתנו עוסקת במכות שניתכו על המצרים. לאחר שפרעה קיבל מכה, היה מתחרט על מרידתו בה' ומבטיח לשלוח את העם. במכת הברד, למשל, הייתה תשובתו שלמה לכאורה: חרטה על העבר - "חטאתי... ואני ועמי הרשעים"¹, וקבלה על העתיד - "ואשלחה אתכם ולא תוסיפון לעמוד".² הקב"ה קיבל את תשובתו: "ויחדלו הקולות והברד, ומטר לא ניתך ארצה".³

מה היה כוחה של תשובה זו? על כך יש שתי דעות, שבאות לידי ביטוי בשני הפירושים שמביא רש"י על המילים "לא ניתך": פירוש אחד - "לא הגיע, ואף אותן (טיפות) שהיו באוויר, לא הגיעו לארץ". לפי פירוש זה, המטר לא התבטל לחלוטין, אלא נשאר תלוי בחלל ולא ירד על הארץ. פירוש שני - "לא הוצק לארץ" (במובן של יציקה, התכה), ולפי פירוש זה, האדים שבאוויר לא נעשו כלל לנוזל, ומציאות המטר התבטלה לחלוטין.

העונש כתולדה

ההבדל בין שני הפירושים הללו אינו הבדל לשוני בלבד, אלא טמונות כאן שתי תפיסות שונות על מהות תשובתו של פרעה. הברד היה עונש על עיקשות ליבו של פרעה, והפסקת המכה באה בעקבות תשובתו. וכאן נשאלת השאלה, באיזו מידה היה כוח בתשובתו - אם עד כדי מחיקת המכה כליל, או שהיה בכוחה רק למנוע את פגיעתה הקשה.

ידוע, שעונש אינו אלא תוצאה ותולדה של החטא, כפי שנאמר⁴: "תייסרך רעתך" - הרע עצמו מייסר וגורר עמו את העונש. לכן, אם התשובה על העוון מושלמת ומוחקת כליל את העבירה - מתבטל לחלוטין גם העונש. אך אם התשובה אינה יכולה למחוק את החטא לחלוטין - גם הייסורים, שנובעים מהחטא, אינם מתבטלים לגמרי.

הרע ש"הסתפח"

מבחינה זו יש הבדל גדול בין תשובה של יהודי לתשובה של 'בן-נח'. כאשר הקב"ה בחר בעם-ישראל במעמד הר-סיני, הוא יצר בנשמתו של כל יהודי קשר עצמותי עם התורה ומצוותיה. יהודי, בפנימיות לבבו, רוצה להיות קשור עם הקב"ה ולקיים את המצוות. החטא הוא דבר זר למהותו האמיתית - יצרו אנסו לעשות דבר, שבתוך נפשו אין הוא רוצה לעשותו.⁵ וגם בעת החטא מהותו של יהודי נשארת קשורה בטוב ובקדושה.⁶

על-כן, ברגע שהוא שב בתשובה וגומר בלב שלם שלא לחטוא עוד - מיד הוא מתנקה לגמרי מן החטא. הרע ש'הסתפח' אליו סולק, והוא חזר למהותו הראשונית הבסיסית, שכן "ישראל אף-על-פי שחטא ישראל הוא".

לפני מתן-תורה

אולם פרעה היה 'בן-נח', והשאלה היא באיזו מידה יכול היה למחוק לגמרי את שרידי חטאו. לפי הפירוש הראשון, הייתה התשובה יכולה רק למנוע את פעולת העונש, אך לא למחקו כליל. לעומת זאת, הפירוש השני גורס, שהואיל ומכות מצרים היו קודם מתן-התורה, בטרם "אתה בחרתנו מכל העמים" - היה גם לפרעה הכוח לבטל לגמרי את החטא ואת עונשו, ולכן, לפירוש זה, נעלמה כליל מציאות הברד.

שני פירושים במילה אחת בתורה - וכמה עומק טמון בהם!

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ו, עמ' 46)

----------

1) שמות ט,כז.

2) שם, כח.

3) שם,לג.

4) ירמיה ב,יט. שער התשובה (לאדמו"ר האמצעי) חלק א ו,ג. וראה גם שם נ, סוף עמוד ב.

5) רמב"ם הלכות גירושין סוף פרק ב.

6) ראה תניא סוף פרק כד: "וגם בשעת החטא הייתה באמנה אתו יתברך".