מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

וישב הים לפנות בקר לאיתנו (שמות יד,כז)

פרשתנו מתארת את נס קריעת ים-סוף, כיצד עברו כל בני-ישראל בחרבה, וכיצד הגיעו גם המצרים לים וקיבלו שם את עונשם: "וישב הים לפנות בוקר לאיתנו"¹: הים חזר אז לתוקפו ולחוזקו הראשון, כיסה את חיל פרעה והטביעם.

המדרש² מספר, שבשעת בריאת הים (במעשה בראשית) התנה עמו הקב"ה תנאי: עליו להיבקע לפני בני-ישראל כאשר יצטרכו לעבור בו. זו משמעות המילה "לאיתנו", המורכבת מאותיות "לתנאו"³, לתנאי "שהתניתי עמו מתחילה".

אך הדבר אינו ברור: הלוא התנאי היה שהים ייבקע - ואילו המילים "וישב הים... לאיתנו" מתאר את המצב ההפוך - שהים חזר לאחר מכן למצבו הטבעי, כשהמים ירדו וכיסו על הכול! איזה מקום יש לציין דווקא כאן את התנאי שהתנה עמו הקב"ה במעשה בראשית?!

הנהר נחצה

הדבר יובן בהקדמת אירוע דומה המתואר בגמרא.⁴ רבי פינחס בן-יאיר נתקל בדרכו בנהר גינאי, וציווהו להיבקע לפניו כדי שיוכל לחצותו. כשסירב לכך הנהר - הגיב הצדיק: "אם אי אתה חולק - גוזרני שלא יעברו בך מים לעולם". ואז נחצה הנהר.

כך היה גם בעניין ים-סוף: הקב"ה התנה עמו, שאם לא ייבקע בעת יציאת מצרים - יתבטל לגמרי, כאילו לא היה מעולם. לכן כל עוד לא נקרע הים, היה קיומו מוטל בספק, ורק לאחר שנקרע לפני בני-ישראל וקיים את התנאי, קיבל הים תוקף וחוזק ומציאותו נעשתה מציאות איתנה וקיימת.

לא לשבור

לא רק עם הים, אלא עם כל מעשה בראשית התנה הקב"ה בעת בריאתם "שיעשו רצון הצדיקים, אף שאינם בטבעם"⁵, ואם לאו - תתבטל מציאותם.

וכאן נשאלת השאלה: לשם מה כל התנאים הללו? הלוא הקב"ה הוא בעל-הבית היחיד של העולם, ויש לו כל היכולת והזכות לשדד מערכות בכל עת שיחפוץ; לשם מה אפוא נדרשים התנאים הללו?

אלא הקב"ה אינו רוצה שהניסים ישברו את המסגרת הטבעית וישדדו את מערכות הטבע. רצון ה' הוא, שהטבע עצמו - מצד טבעו - 'יסכים' להשתנות למען עם-ישראל. לכן ברא את הים בתנאי שייקרע לפני בני-ישראל, וזאת - כדי שקריעת הים תהיה חלק מהווייתו. כלומר, הקב"ה רוצה ש'טבעו' של הים יהיה כזה, שבבוא העת ישנה את תכונותיו וייבקע.

תוקף נצחי

כך זה בכל מעשה בראשית. בעת הבריאה עצמה יצר הקב"ה 'טבע' בכל הבריאה להשתנות על-פי רצון הצדיקים, אולם דווקא 'תנאי' זה מחזק את הבריאה הרבה יותר מחוזקה העצמית.

כל העולם נברא "בשביל ישראל ובשביל התורה"⁶ - כדי שהיהודים, על-ידי המצוות ועל-ידי העיסוק בענייני העולם לשם שמים, יגלו ויחדירו בתוך העולם עצמו את הקדושה האלוקית.

העולם מצד עצמו הוא בר-חלוף - הוא מתקיים רק זמן מוגבל. לכן אין לו תוקף אמיתי ונצחי, שכן דבר שקיומו זמני, אינו בעל תוקף אמיתי. לעומת זאת, עם-ישראל - מציאותו נצחית, כי הוא "נצר מטעי מעשה ידי"⁷ - מעשי ידיו של הקב"ה ממש. יהודי הוא "חלק א-לוה ממעל" ממש, ולכן קיומו נצחי.

הכניס הקב"ה בתוך המציאות של מעשה בראשית את האפשרות "שיקיימו רצון הצדיקים". בכך החדיר בהם, בתוך מציאותם החלשה, תוקף וחוזק רב לאין-ערוך - עניין של נצחיות.

תוקף לבריאה

עתה יובן, מדוע דווקא כששב הים "לאיתנו", התברר שחזר "לתנאו הראשון": כאשר נבקע, והיה במצב של "חרבה" - הייתה אפשרות לחשוב, שעל-ידי הנס הזה השתנתה מהותו, והוא התבטל ממציאותו הראשונית. אולם כששב לתוקפו הראשון ושטף את המצרים - התברר שהים נשאר במהותו הקודמת ובכל-זאת הסכים - מצד מציאותו-שלו - להפוך את טבעו כרצון ה' ולהיבקע.

כך התגלו בים התוקף והיציבות שקיבל על-ידי קיום התנאי, אותו תוקף נצחי הקשור בעם-ישראל, תוקף שהוא נעלה לגמרי ממציאותו העצמית של הים. ⁸

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ו, עמ' 86)

----------

1) שמות יד,כז.

2) בראשית רבה פרשה ה,ה. שמות רבה פרשה כא,ו. זוהר חלק ב קצח,ב.

3) בעל הטורים על הפסוק.

4) חולין ז,א.

5) בראשית רבה שם (ועל-דרך-זה בזוהר שם). וראה אור החיים על הפסוק.

6) נסמן בלקוטי שיחות כרך ה, עמ' 159 הערה 62.

7) ישעיה ס,כא.

8) ראה על דרך זה תוספות-יום-טוב אבות פרק ה משנה ו, שעניין התנאים הוא כדי להורות שהכול לא נברא אלא בשביל ישראל.