מאמרים נוספים בפרשה
	החיים שאחרי החיים
	יופי גשמי ושלמות רוחנית
	בעלות כללית ובעלות פרטית
	חיי שרה כחיי האדם
	אין מתנות חינם
	מיד הדיוט ליד מלך
	פעל בעולם ואל תשכח את עצמך
	ההכשרה - חלק מהעבודה
	שבועה בחיים הרוחניים
	הכוח לקדש חפצים גשמיים
	שיחה שהיא למעלה מתורה
	השליחות הראשונה והאחרונה
	אלוקי השמים ואלוקי הארץ
	מבקשים ומיד נענים
	להוציא את השושנה מבין החוחים
	יחי המלך לעולם
	שלושה ניסים
	מלך בעצם מהותו
	כשפועלים כראוי מובטחת ההצלחה
	יש הבדלים והכול שווה
	כוח השפעתו של אברהם

שים נא ידך תחת ירכי. ואשביעך בה' אלוקי השמים ואלוקי הארץ (בראשית כד,ב-ג)

בפרשתנו מספרת התורה על השליחות שהטיל אברהם אבינו על אליעזר עבדו וכן על השבועה שהשביעו, באמרו¹: "שים נא ידך תחת ירכי". הצורך בכך הוא, משום שהנשבע צריך לאחוז בידו חפץ של קדושה² (ספר-תורה, תפילין), ו'חפץ' הקדושה היחיד שהיה לאברהם אבינו היה מצוות המילה, שעליה נצטווה קודם לכן מפי הקב"ה.

הדבר דורש הסבר: ידועים דברי חז"ל³, שהאבות קיימו את התורה כולה עוד בטרם ניתנה, והקפידו לקיים אפילו מצוות מדרבנן (כמו עירוב תבשילין⁴). מדוע אפוא לא הייתה בידי אברהם שום מצווה שבה היה יכול להשביע את אליעזר חוץ ממצוות המילה?!

למה חיכה אברהם?

שאלה דומה נשאלת גם על עצם מצוות המילה שקיים אברהם אבינו: אם קיים את כל התורה עוד קודם שניתנה, למה המתין בקיומה של מצווה כה חשובה עד שהיה בן תשעים ותשע והקב"ה ציווהו בפירוש למול את עצמו?!

מבואר בתורת החסידות⁵, בעניין החידוש שבמתן-תורה על התורה והמצוות שהיו בימי האבות, כי למצוות של האבות לא היה כוח לקדש את המציאות הגשמית. כשקיימו מצווה כלשהי, אף-על-פי שהשתמשו באמצעים גשמיים של העולם הזה, לא הייתה הקדושה יכולה לחדור לתוך הדבר הגשמי ולקדשו. כל מושג הקדושה לא תפס לגבי דברים גשמיים. שרר פער בלתי-ניתן לגישור בין הרוחניות לבין הגשמיות, והקדושה לא הייתה יכולה להיתפס במציאות הגשמית.

הכוח לקדש את המציאות הגשמית והחומרית ניתן לבני-ישראל בעת מתן-תורה. באותה התגלות של הקב"ה ניתן לנו הכוח ליטול חפץ גשמי לחלוטין, לקיים בו מצווה ולהפכו על-ידי-כך ל'חפצא דקדושה', לחפץ קדוש.

מגבלות של אדם

הסיבה לכך היא מפני שהאבות עבדו את ה' וקיימו מצוות בכוחם-שלהם, בכוחו של בן-אדם, ולאדם אין הכוח להחדיר קדושה ורוחניות בתוך הגשמיות. לעומת זאת, אנו מקיימים את המצוות בכוחו של הקב"ה, בכוח הציווי האלוקי, ולגבי הקב"ה אין שום הגבלות ובכוחו לחבר רוחניות וגשמיות ולהחדיר את הקדושה גם בתוך המציאות הגשמית.

אבל הייתה מצווה אחת יחידה שקיימו האבות כציווי מאת הקב"ה - מצוות המילה. את המצווה הזאת קיימו לא בכוחם-שלהם, אלא בכוחו של הקב"ה שציווה על כך. משום כך יש למצוות המילה מעמד שונה לחלוטין לעומת המצוות האחרות שקיימו האבות.

המילה - בכוח הבורא

זו הסיבה שאברהם המתין בקיום מצוות מילה עד שהקב"ה יצווהו עליה, כי רצה לקיים את המצווה בכוחו של הקב"ה ולא בכוחו של בן-אדם. על-ידי שמל את עצמו בגלל ציוויו של הקב"ה, קיבל את הכוח להחדיר קדושה בבשר הגוף הגשמי ולהפוך את הבשר הגשמי של גוף אדם לדבר קדוש, לגוף קדוש.

משום כך לא היה לאברהם אבינו דבר אחר להשביע בו את אליעזר חוץ ממצוות המילה. לא היה לו שום חפץ אחר של קדושה, מכיוון שהמצוות שקיים לא היה בהן הכוח לקדש דבר גשמי. הדבר היחיד שהיה קדוש בימי אברהם הייתה המילה, כי אותה קיים בציוויו ובכוחו של הקב"ה, ולכן דווקא בה השביע את אליעזר עבדו.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 38)

-------------

1) בראשית כד,ב.

2) שבועות לח,ב.

3) קידושין פב,א.

4) יומא כח,ב.

5) ראה תורה אור יא,ד. מא,ב. ובהרחבה בלקוטי שיחות כרך ה, עמ' 326. ועוד.