מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

ויגש אליו יהודה (בראשית מד,יח)

ידוע, שההפטרה הנקראת אחרי קריאת הפרשה בתורה, דומה בתוכנה לפרשה עצמה. דמיון זה הוא גלוי ביותר בשבת זו: הפרשה נפתחת בגישת יהודה אל יוסף: "ויגש אליו (אל יוסף) יהודה"¹, ואף ההפטרה עוסקת באיחודן של ממלכות יהודה ויוסף בזמן הגאולה השלמה.

אולם כשמעיינים בדברים ביתר עמקות מתברר לכאורה, שתוכנה של ההפטרה סותר את תוכנה של הפרשה. בפרשת ויגש, כשיהודה ניגש ליוסף, המצב הוא שיוסף הוא השליט ויהודה נתון למרותו; ואילו ההפטרה מציינת את שליטתו של יהודה על יוסף²: "עבדי דוד" - המלך המשיח, היוצא מיהודה - הוא "מלך עליהם", לרבות על יוסף, ויהיה "נשיא להם לעולם"!

תקיפותו של יהודה

ביאור העניין:

העמדה זו של הדברים נראית רק בראייה חיצונית, אולם בעומק הדברים, גם בפרשתנו באה לידי ביטוי עליונותו של יהודה על יוסף. אמנם בפועל היה יוסף המשנה למלך, ובלעדיו "לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים"³, אבל גישתו התקיפה של יהודה כלפיו, שבאה לידי ביטוי בדבריו אל יוסף, מוכיחה את כוחו של יהודה דווקא.

תקיפות זו של יהודה, שלא התרשם מהעובדה שיוסף הוא המשנה למלך, ואף-על-פי-כן מצא בנפשו עוז להתייצב מולו ולדבר איתו "קשות" - סללה את הדרך לבני-ישראל, שיוכלו לרדת אחר-כך למצרים מבלי שיהיו כפופים לשליטת המצרים, ואדרבה, דווקא שם התעצמו ונעשו לעם גדול ורב.

שתי דרכים

וכאן נשאלת השאלה, למה נזקק עם-ישראל לתוקפו של יהודה ולא הסתפק בכוחו של יוסף, שגם הוא בנו של יעקב אבינו ועד שהוא "השליט על הארץ"⁴? אלא יוסף ויהודה מייצגים שתי רמות בשליטתו של יהודי על מציאות העולם:

יוסף מייצג את השלמות שאליה מגיע יהודי בתוך מסגרות העולם והטבע, ועד שגם בתוך הגלות הוא נעשה ל"משנה למלך". לעומתו, יהודה מייצג את העליונות הבסיסית של יהודי על כל מציאות העולם והטבע, ועד שבכוחו לשנות את חוקי המדינה.

העולם מסייע

כוחו זה של יהודה - העליונות של יהודי על כל גדרי הטבע והעולם - יבוא לידי ביטוי שלם בגאולה האמיתית והשלמה. לכן המשיח, שהוא מזרע יהודה, ישנה את מציאות העולם כדי שיתאים לרצון ה', ויהפוך אפילו את אומות-העולם "לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד".⁵

יהודה נותן כוח לכל יהודי, שגם בתקופת הגלות, כאשר עומדים בתקיפות בכל ענייני היהדות, באופן שיהודי הוא בעל-הבית על מציאות העולם - מביאים לידי כך, שגם העולם עצמו מסייע ליהודי בכל מעשיו. וזו ההכנה לגאולה, שבה יתקיים בגלוי הייעוד שבהפטרת פרשתנו - "ודוד עבדי נשיא להם לעולם".

(מאת הרבי מליובאוויטש מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי ספר השיחות תשנ"ב כרך א, עמ' 214)

----------

1) פרשתנו מד,יח.

2) יחזקאל לז,יד ואילך.

3) בראשית מא,מד.

4) בראשית מב,ו.

5) צפניה ג,ט.