המדרש מספר שכאשר בא הקב"ה לברוא את האדם, נמלך במלאכי השרת, וכששאלוהו "מה טיבו?", ענה להם: "חכמתו מרובה משלכם". כדי להמחיש זאת למלאכים הביא הקב"ה לפניהם בהמות וחיות ושאלם לשמם, ולא ידעו להשיב. אחר-כך, כשהעביר את הבהמות והחיות לפני אדם, אמר – "זה שור, זה חמור".
יכולתו של אדם הראשון לקרוא שמות לבהמות ולחיות נבעה מחכמתו המיוחדת, שאפשרה לו לראות את השורש הרוחני של כל נברא, ועל-פי זה קרא לו בשמו, שכן שמו של דבר מבטא את שורשו ומקורו כפי שהוא בעולמות העליונים.
למה המלאכים לא ידעו
אך הדבר דורש ביאור: הלוא המלאכים עצמם נמצאים בעולמות העליונים, ומדוע לא השיגו את השורש הרוחני של הבהמות והחיות, ודווקא האדם, הנמצא בעולם הזה התחתון, השיג זאת?
יתרה מזו: ידוע שהמלאכים עצמם הם המקור והשורש של בעלי-החיים (ולכן המלאכים נקראים 'חיות' ו'בהמות'), איך ייתכן אפוא שהם לא ידעו לזהות את השורש והמקור של הבהמות והחיות, ואילו האדם ידע לעשות זאת?!
חלק מהתפקיד
מעשהו זה של אדם הראשון היה מיד עם בריאתו, קודם חטא עץ הדעת, בהיותו בגן-העדן. התפקיד שהועיד לו הקב"ה היה – "לעבדה ולשמרה" – לגלות בגן-העדן קדושה גבוהה יותר, למעלה ממעלת גן-העדן מצד עצמו. עלינו לומר אפוא, שגם קריאת השמות הייתה חלק ממילוי התפקיד הזה.
התוכן הפנימי של קריאת השמות הוא לחבר את הברואים בעולם הזה התחתון עם השורש הרוחני העליון שלהם. אמנם כל הברואים יש להם שורש ומקור בעולמות העליונים, אבל הפער העצום בין העולם הזה הגשמי לבין העולמות העליונים, יוצר כאילו נתק ביניהם. בזה התבטאה פעולתו של אדם הראשון, שהוא חיבר את הברואים בעולם הזה הגשמי עם שורשם הרוחני העליון.
חכמתו של האדם
עתה יובן מדוע לא היו המלאכים יכולים לעשות זאת. אמנם המלאכים ידעו שהשור הגשמי, למשל, שורשו מ'פני שור' שבמרכבה העליונה, אבל לא היה בכוחם ליצור חיבור בין השור הגשמי לבין 'פני שור' שבעולמות העליונים. העולם הגשמי סותר את עולם המושגים של מלאך, ולכן אנו רואים בפרשה שכאשר ירדו מלאכים לעולם הזה, נגרמה להם נפילה רוחנית גדולה.
בזה באה לידי ביטוי 'חכמתו' של האדם, שבכוחו לחבר את העולמות העליונים עם העולם הזה התחתון. דווקא האדם, ששמו מעיד על מהותו – 'אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן' – בהיותו כלול מן העליונים והתחתונים גם יחד, יכול לחבר את הברואים שבעולם הזה הגשמי, שיהיו מחוברים עם שורשם הרוחני העליון. זוהי חכמתו של האדם, כפי שמבואר על מאמר חז"ל "איזהו חכם, הרואה את הנולד" – שהוא רואה את מקורו ושורשו של כל דבר, כפי שהוא למעלה, ולכן ביכולתו לחבר זאת עם הנברא המצוי כאן למטה.
(לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 13)
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
