למען ישמעו ולמען ילמדו (דברים לא,יב)
פרשת השבוע מפרטת את מצוות 'הקהל'. בזמן שבית-המקדש היה קיים, היה כל עם-ישראל נאסף בבית-המקדש בשנה שלאחר שנת השמיטה, והמלך היה קורא לפני העם פרשיות מהתורה - "למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה'".1
התוספתא2 מתארת כיצד התנהל מעמד 'הקהל'. באותו היום היו הכוהנים עומדים בחוצות ירושלים וחצוצרות של זהב בידיהם, והיו תוקעים ומריעים ותוקעים (כדי להקהיל את העם לבית-המקדש). ומסיימת התוספתא: "כל כוהן שאין בידו חצוצרות של זהב אומרין, דומה זה שאין כוהן הוא".
הפיכת הרע לטוב
משפט אחרון זה דורש ביאור: עבודתם של הכוהנים בבית-המקדש הייתה לעמוד ולשרת שם. התקיעה בחצוצרות בחוצות ירושלים הייתה רק הכנה למצוות הקהל, ואפילו לא חלק מהמצווה עצמה. אם-כן, למה היו אומרים על כוהן שלא היו בידו חצוצרות - "דומה זה שאין כוהן הוא"?!
כדי להבין זאת יש לבאר תחילה את מהות עבודתם של הכוהנים בבית-המקדש. אחת העבודות העיקריות שלהם הייתה הקטרת הקטורת (ועל כך נאמר3, שהכוהנים "ישימו קטורה באפך"). הרמב"ם4 מסביר, שהקטרת הקטורת הייתה כדי לסלק את הריחות הרעים ולהפכם לריח טוב. אך מובן, שאין להבין זאת רק במובן הפשוט של העניין. הכוונה הפנימית היא (כמבואר בזוהר5), שעבודת הקטורת הייתה להעביר את הזוהמה של יצר הרע.
שבע שנות הכנה
הקטורת נעשתה מסממנים שאינם ראויים למאכל אדם, והייתה בהם גם ה'חלבנה', שריחה רע. היא רומזת לדברים ירודים ותחתונים (לדברי הגמרא6, על פושעי ישראל). עבודת הכוהנים הייתה ליטול את הדברים הנמוכים והירודים הללו ולהעלותם לקדושה, לשם ה'. בכך התבטא עיקר תפקידם - להעלות ולרומם את ענייני העולם הנמוכים אל הקדושה.7
האירוע שבו באה עבודתם זו של הכוהנים לידי ביטוי מובלט, הייתה בעת מעמד 'הקהל'. הכוהנים, שבמשך שבע השנים הקודמות למעמד זה, עסקו בהעלאת ענייני העולם לקדושה, התמסרו עכשיו להעלאתו של כל עם-ישראל לדרגה רוחנית גבוהה יותר.
תפקידו של יהודי
על-כן זה היה גם ה'מבחן' שנבחן בו הכוהן: אם הוא מרגיש שזה תפקידו, והוא יוצא להקהיל את העם - בכך הוא מוכיח שכוהן הוא; ואם הוא יושב לו בביתו ואינו יוצא להקהיל את העם - "דומה זה שאין כוהן הוא"!
למעשה, כל יהודי הוא בבחינת 'כוהן' ("ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים"8). תפקידו של יהודי, ובמיוחד של מי שיש להם השפעה על אחרים, לצאת לחוצות הערים, לעורר את העם ב'חצוצרות' ולהעלותם לדרגה רמה יותר בתורה ובמצוות, עד "ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת".
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יד, עמ' 127)
--------
1) דברים לא,יב.
2) סוטה פרק ז, ח.
3) דברים לג,י.
4) מורה נבוכים חלק ג פרק מה.
5) זוהר חדש שיר השירים על הפסוק "משכני אחריך נרוצה" (דיבור המתחיל "פתח רבי שמעון כו' משכני"). וראה גם זוהר חלק ב ריח,ב.
6) כריתות ו,ב.
7) ראה דיבור המתחיל "והוא כחתן" תרנ"ז פרק טו ואילך. וראה גם כן תורה אור צט,א.
8) שמות יט,ו (וראה בעל הטורים על הפסוק. ועוד).
|