וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר (ויקרא כה,א)
על-פי מנהג ישראל (ש"תורה היא") שמה של הפרשה הראשונה מהשתיים שנקראות השבוע הוא – בהר. קביעה זו של שם הפרשה מעורר תמיהה – הלוא בפסוק נאמר "בהר סיני", ולכאורה הייתה הפרשה צריכה להיקרא 'סיני', שהוא ההר הנבחר שבו ניתנה התורה, או לפחות 'בהר סיני'; אבל מה עניינו של 'בהר', כשלא אומרים באיזה הר מדובר?
השאלה מתחזקת עוד יותר על-פי משמעותם של המושגים הללו בעבודת ה': חז"ל אומרים שהר-סיני נבחר למתן-התורה משום שהוא הנמוך מכל ההרים. צמד המילים 'הר-סיני' נושא שילוב של הגבהה ('הר') והתבטלות ('סיני', על שם הסנה, ה"שפל מכל האילנות שבעולם"). כלומר, המשמעות של 'הר-סיני' היא, שאמנם האדם נדרש לתוקף ולהגבהה, ועם זה עליו להיות שפל ועניו. איך אפשר אפוא להתעלם מהעניין העיקרי (הענווה, 'סיני') ולציין רק את עניין ההגבהה – 'בהר'?
בלי מציאות עצמאית
ביאור העניין: עבודת ההתבטלות ו"שפלות האדם" נובעת מההכרה ב"גדלות הא-ל". האדם חש התבטלות מוחלטת לקב"ה, משום שהוא מרגיש שהאלוקות היא המציאות האמיתית של כל הבריאה.
מהכרה זו נובעת התבטלות עמוקה כל-כך, עד שהאדם אינו חש כלל שהוא מתבטל. עצם העובדה שהוא מרגיש את ביטולו מעידה שעדיין יש בו תחושה של מציאות עצמאית, אלא שהוא מבטל את מציאותו; אולם כשהוא מגיע להתבטלות אמיתית, אין הוא מרגיש שום מציאות משל עצמו, ובכלל זה גם את עצם התבטלותו, אלא את הקב"ה בלבד.
שליח ועבד
ענין זה מוצא את ביטויו גם בהלכה, בהבדל שבין שליח לעבד: אמנם "שלוחו של אדם כמותו", ויש שהשליח בעת שליחותו כמוהו כמשלח עצמו; אבל כל זה רק לענייני השליחות, לא בעניינים אחרים. לעומת זאת, עבד אינו מציאות לעצמו כלל וכלל. כל מציאותו של העבד היא מציאות האדון. לכן "מה שקנה עבד – קנה רבו (אדונו)".
ההבדל נובע מכך שהשליח הוא מציאות לעצמו, המבטל את מציאותו למען המשלח, ולכן גם אז הוא נותר מציאות, אם כי מציאות שמבטלת את עצמה; לעומת זאת, העבד מלכתחילה אינו מציאות לעצמו, אלא כל-כולו נועד לשרת את אדונו, ולכן אין כאן שום מציאות מלבד מציאותו של האדון.
כלי ביד ה'
זו המשמעות הרוחנית של 'בהר' – הגבהה הנובעת מהתבטלות מוחלטת לקב"ה. יהודי מתבטל כל-כך לקב"ה, עד שאין הוא חש כלל את ההתבטלות, והוא מרגיש שכל מציאותו היא – להיות כלי-שרת בידי ה'.
בתחילת העבודה נדרש השילוב של הגבהה והתבטלות ('בהר סיני'), אבל לאחר מכן הוא מגיע לתחושה שכל מציאותו היא מציאות הבורא, וממילא אין כאן שום צורך בפעולה של התבטלות, מכיוון שכל עניינו לשרת את הקב"ה.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כב, עמ' 159)
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
