חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:01 זריחה: 6:50 א' בחשון התשע"ח, 21/10/17
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

להבין חוקים

רק התורה, בראייתה המעמיקה, הבוחנת את סופם של תהליכים, יודעת שאם נתיר לאדם להמיר חפצי הקדש, בסופו של דבר עלול יצרו לעקוף את כל ההגנות ולמעול ברכוש ההקדש
מאמרים נוספים בפרשה
תקיפות וענווה בכפיפה אחת
שמיטה אצל הר-סיני
השבת - תכלית החיים
תכלית ההתבטלות – שלא מרגישים אותה
מה באמת עניין שמיטה להר-סיני?
תורה לשם תורה
שנת השמיטה כיום השבת
יהודי זורע ומאמין
להחדיר קדושה בגדרי הזמן
שמיטה ויובל בעבודת ה'
קניינים בחיי הרוח
אין טוב בלי עבודה
שאלת חכם
רחמים אין-סופיים
קבלת-עול מתוך תענוג
כמו אותיות חקוקות באבן
התמזגות מוחלטת עם התורה
להשקיע עמל בתורה
השפעת התורה בלי גבולות
תמורות בטבע העולם
הברכות שטמונות בתוך ה"קללות"
להפוך את הרע לטוב
נבואת הגלות והגאולה
התורה משנה את העולם
להבין חוקים

והיה הוא ותמורתו יהיה קודש  (ויקרא כז,לג)

בסוף פרשתנו1 מופיעים דיני 'תמורה'. זה חפץ שהוקדש על-ידי האדם לבית-המקדש ואחר-כך החליט האיש להחליפו באחר. קובעת התורה: "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש"2 - שני החפצים, הן זה שהוקדש בראשונה והן זה שנבחר להחליפו, שניהם יהיו קודש.

מצווה זו היא מסוג ה'חוקים', כלומר, מצווה שאין לה טעם שכלי אלא היא גזירת הבורא. אף-על-פי-כן אומר הרמב"ם3, שעלינו להשתדל למצוא נימוקים גם למצוות אלה, והוא נותן טעם למצוות 'תמורה':

"ירדה תורה לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע, שטבע האדם להרבות קניינו ולחוס על ממונו, ואף-על-פי שנדר והקדיש, אפשר שחזר בו", ויש חשש שאם נתיר לו להמיר חפץ בחפץ, ימיר חפץ יקר בזול. לכן נקבע ששני החפצים יהיו קודש.

סוגים בנימוקים

דבריו אלה של הרמב"ם מעוררים שאלה עקרונית: הלוא ההבדל בין המצוות המוגדרות 'משפטים' לבין ה'חוקים' הוא, שה'משפטים' הם מצוות ששכלו של האדם יכול להבינן, ואילו ה'חוקים' הם למעלה משכל אנוש. אם-כן, איך אומר הרמב"ם שצריך להשתדל להבין גם את טעמי ה'חוקים'?

ההסבר הוא, שיש שוני מהותי בין שני סוגי הטעמים והנימוקים: ב'משפטים', הטעמים מתחייבים מצד שכל האדם עצמו, עד שאילו התורה לא הייתה מצווה מצוות אלה, היינו צריכים לקבוע אותן בעצמנו.4 לעומת זאת, ה'חוקים' יסודם בשכל הבורא, והטעמים שאנו מוצאים בהם אינם אלא ניסיון שלנו לגלות טעמים המובנים בשכלנו.

להרחיק ראות

כך גם בטעמיה של מצוות 'תמורה': אנחנו עצמנו לא היינו יכולים לקבוע מצווה זו, שכן החשש שמעלה הרמב"ם אינו נראה מעשי. הלוא ההלכה היא ש"אין פודין את ההקדשות אלא בשלושה בקיאין"5, וכמו-כן יש צורך לערוך מכרז. איך יוכל אפוא האדם להחליף חפץ יקר בזול?

לכן מדגיש הרמב"ם: "ירדה תורה לסוף מחשבת האדם" - רק התורה, בראייתה המעמיקה, הבוחנת את סופם של תהליכים, יודעת שאם נתיר לאדם להמיר חפצי הקדש, הרי בסופו של דבר עלול יצרו לעקוף את כל ההגנות ולמעול ברכוש ההקדש.

קבלת-עול ושמחה

מכאן אנו למדים איך צריך יהודי לעבוד את ה': מצד אחד חייב להיות יסוד של קבלת-עול - לקיים את המצוות משום שהן ציווי המלך, בלי להתנות זאת במידת ההבנה. ומצד שני רוצה הקב"ה שננסה להבין בשכלנו את מצוותיו, ואפילו למצוא טעמים ל'חוקים', משום שאז נקיים את המצוות מתוך תענוג ושמחה.

וכך יהיה בזמן הגאולה, כאשר יתגלו טעמי התורה הנסתרים, שאז נגיע לתכלית השלמות בעבודת ה', בתכלית השמחה והעונג.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לב, עמ' 175)

 

----------

1) ויקרא כז,י-יא.

2) שם, לג.

3) בסוף הלכות תמורה.

4) ראה יומא סז,ב.

5) רמב"ם הלכות ערכין וחרמין פרק ח הלכה ד.



   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)