מאמרים נוספים בפרשה
	תקיפות וענווה בכפיפה אחת
	שמיטה אצל הר-סיני
	השבת - תכלית החיים
	תכלית ההתבטלות – שלא מרגישים אותה
	מה באמת עניין שמיטה להר-סיני?
	תורה לשם תורה
	שנת השמיטה כיום השבת
	יהודי זורע ומאמין
	להחדיר קדושה בגדרי הזמן
	שמיטה ויובל בעבודת ה'
	קניינים בחיי הרוח
	אין טוב בלי עבודה
	שאלת חכם
	רחמים אין-סופיים
	קבלת-עול מתוך תענוג
	כמו אותיות חקוקות באבן
	התמזגות מוחלטת עם התורה
	להשקיע עמל בתורה
	השפעת התורה בלי גבולות
	תמורות בטבע העולם
	הברכות שטמונות בתוך ה"קללות"
	להפוך את הרע לטוב
	נבואת הגלות והגאולה
	התורה משנה את העולם
	להבין חוקים

שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים... וקדשתם את שנת החמישים  (ויקרא כה,ח.י)

בפרשתנו מצווה התורה על מצוות שמיטה ויובל. סדר השנים הראוי, על-פי התורה, הוא, שסופרים שבע שמיטות (ארבעים ותשע שנים), והשנה החמישים היא שנת היובל. המחזור החדש של השמיטות מתחיל אחרי היובל, בשנה החמישים ואחת.

על שנת היובל אומרת התורה "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה".¹ מכאן לומדת הגמרא², שהיובל נוהג רק "בזמן שכל יושביה עליה", ולכן "משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי מנשה - בטלו יובלות".

שלוש דרגות

אף-על-פי-כן אומרת הגמרא, שבימי בית שני ספרו וקידשו את שנת היובל. אמנם מצוות יובל כבר לא נהגה, אבל בכל-זאת קידשו את שנת היובל, כדי שהמחזור החדש של שנות השמיטה יתחיל מהשנה החמישים ואחת.

לאחר חורבן בית-המקדש השני (וכך גם בימי גלות בבל) חדלו לקדש את שנת היובל, והמחזור החדש של השמיטות החל להימנות משנת החמישים עצמה.

לפנינו אפוא שלוש דרגות בהתייחסות לשנת היובל:

א) בזמן ש"כל יושביה עליה", שאז מקדשים ומקיימים את שנת היובל;

ב) בימי הבית השני, שרק קידשו וספרו את שנת היובל, אך לא קיימוה;

ג) לאחר החורבן, שאין סופרים כלל את שנת היובל.

חירות עליונה

מוסבר בתורת החסידות³, ש'שמיטה' ו'יובל' מייצגים גם דרגות רוחניות בעבודת ה':

'שמיטה' עניינה - ביטול תחושת הישות העצמית. האדם מרגיש את עצמו, ובכל-זאת מתבטל לפני הקב"ה.

'יובל' - זו דרגה עליונה יותר, של חירות מכל המגבלות.⁴ דרגת היובל היא בדוגמת החירות שתהיה לעתיד לבוא, כאשר "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ".⁵

זו הסיבה שהשמיטה נוהגת (ולו מדרבנן) גם בזמן הזה, ואילו עיקר מצוות יובל הייתה רק בבית ראשון, שכן אי-אפשר להגיע לדרגה רוחנית עליונה זו אלא בעזרת הסיוע האלוקי שהאיר בימי בית-המקדש הראשון.

מעלה בקבלת-עול

עם זאת, בימי בית-המקדש השני הייתה דרגת-ביניים: אמנם הגילוי האלוקי של הבית הראשון כבר לא היה, אבל הייתה לפחות השגה מסויימת בדרגה הרוחנית של היובל. לכן אף-על-פי שלא קיימו את מצוות היובל, בכל-זאת קידשו את השנה ומנו אותה. לאחר החורבן, כאשר גם ההשגה בדרגת היובל נסתלקה, חדלו גם למנות את היובל במניין שנות השמיטה.

בימינו אלה נשארה לנו אפוא רק עבודה של קבלת-עול וביטול היש, אולם בפנימיות העניינים, יש מעלה מיוחדת דווקא בקבלת-עול, שדווקא על-ידה מגיעים לעצם הנפש. זו ההכנה לשמיטה שתהיה לעתיד לבוא, בביאת משיח-צדקנו, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 170)

----------

1) ויקרא כה,י.

2) ערכין לב,ב. רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק י הלכה ח.

3) לקוטי תורה ויקרא מב,ד.

4) שם ראש השנה ס,ב. ושם נסמן.

5) זכריה יג,ב.